הזיהום בתולעי המעיים היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר, כמעט כמו כינים, עבור ילדים בגילאי שנתיים ומעלה. אם הפעוט מגרד את הטוסיק לעיתים קרובות, מתעורר בלילות בעצבנות, או שהקטנה מתלוננת ש"שורף לה בפיפי", כנראה שמדובר בתופעה די נפוצה ומוכרת – תגידו יפה שלום לתולעים. בעולם יש לא מעט סוגי תולעים שונות, אך אצלנו בישראל, לרוב מדובר בתולעי מעיים, קטנות ולבנות, דקות מאוד שמתמקמות להן בנחת, ללא התראה מוקדמת, במעי הגס.
הכירו את התולעת
התולעת לא עולה על אורך של 2-13 מ"מ, היא בצבע לבן ונראית כמעין חוט דקיק. איזור המחיה שלה הינו המעי הגס. משך חייה של עד כחודשיים. כבר בגיל חודש מתחילה התולעת הנקבה להטיל ביצים, עד כ-10,000 ביצים. לאחר הטלת הביצים התולעת הנקבה מתה והביצה שהוטלה הופכת להיות מדבקת 6 שעות לאחר הטלתה.
התולעת ממין נקבה יוצאת בלילות לשיטוט ומגיעה אל פי הטבעת, שם היא מתמקמת, מתרווחת ומטילה את ביציה, מה שגורם לתחושת גרד עז, אי נוחות שמעירה את הילד בעצבנות לא קלה. אותן תולעים, אשר מכונות אנטרוביוס וורמיקולריס או Pinworms לרוב לא יוצרות סיבוכים שונים שכדאי שנסב אליהם את תשומת ליבנו, הן מהוות בעיקר מטרד. אצל בנות, בשל הקרבה לפות, זה עלול ליצור דלקות חיצוניות שמטופלות בדר"כ במשחה מקומית.
איך נדבקים?
ההדבקה בתולעים נעשית בצורה אוראלית בלבד, ילדים קטנים ששמים את ידיהן המלכולכות ומכוסות בתולעים או בביצי התולעים, בפה. אז כולנו כבר יודעים כיצד נכון לשמור היטב על ההיגיינה, מהי רחיצה יסודית של ידי הפעוט, עם שימת דגש על היציאה מהשירותים, לאחר החלפת חיתולים ועוד.
רוב ביצי התולעים יימצאו במשטחי העבודה אשר בגני הילדים, הביצים עמידות כשבועיים והן יכולות הלימצא על שולחנות, בגדים או משחקים. התולעים כן גדלות ומתפתחות בקיבה שלנו, ומן הסתם גם חולקות איתנו במזון שאנו אוכלים. ובכל זאת הרפואה הקונבנציונאלית גורסת כי קשה להגיד שתולעי המעיים המצויות בישראל גורמות למידה כזו או אחרת של רעב, למרות שבתיאוריה, הן נמצאות במעיים, מכאן שהן בהחלט חולקות איתנו במזון. כדי לבדוק את העניין לעומק כדאי לערוך ספירת דם ולבדוק סוג מסוים של תאים לבנים שמופיעים כתוצאה מאלרגיה או ממחלה טפילית (שאלו את רופא הילדים שלכם).
מבחן הסלוטייפ
במידה ולא מבצעים בדיקות צואה (שלא תמיד תצליח ללכוד בתוכה את התולעת), מומלץ להקפיד על מבחן הסלוטייפ – מדביקים סלוטייפ הפוך לכמה שניות לקצה פי הטבעת, ובמידה וקיימת תולעת היא נתפסת ועולה בחכה.
יש קשר בין אכילת ממתקים לתולעים?
אז בואו נפריך את המיתוס הזה שאם תאכל מתוק יהיו לך תולעים. עם זאת, ייתכן שאכילת מתוק, בשעה שהתולעים כבר קיימות בגוף, עשויה להגביר את היווצרותם, אך בהחלט אינן מגיעות בשל אכילת המתוק, נסו לעבוד מול הקטן עם טריק אחר.
שום – אל תנסו את זה בבית
שום בפי הטבעת, גם הוא תרופת סבתא שאמורה לסלק תולעים, אז נכון ששום באופן חד משמעי מרחיק את התולעים, אך קיים סיכון בהחדרת שן שום לפי הטבעת, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים. התהליך מסוכן, כואב ואף יכול לעורר גירוי חמור אצל הילד. חשוב שנזכור כי שן שום אינה טבלייה מתמוססת, באופן טבעי ילד עושה שריר בפי הטבעת, מה שיכול אף לפצוע אותו. אם תצליחו לשכנע ילד לאכול שן שום טבעית, כל הכבוד, עד אז נסו את התרופה הפחות טבעית.
איך מטפלים?
הטיפול הקונבנציונאלי הנפוץ הוא תרופה בשם וורמוקס (vermox) המשמשת לטיפול במגוון זיהומים הנגרמים על-ידי תולעים, במיוחד בזיהומי מעיים של תולעת השוט (Trichuris), תולעת הסיכה (Oxyuris) ותולעת הקרס. את הוורמוקס נותנים במינון קבוע גם לילד וגם למבוגר, של 5 ס"ס בשל אי ספיגתו הטוטאלית בגוף. עוד תרופה מוכרת היא המבנדאזול, הניתן בטבליות ובתרחיף, שמטרתו לקטול תולעים על-ידי בלימת מקורות האנרגיה שלהן. זיהום של תולעת הסיכה ניתן לחסל באמצעות מנה יחידה, בעוד שלזיהומי מעיים אחרים יש צורך בטיפול הנמשך 3 ימים עוקבים. ניתן לחזור על הטיפול לאחר 2-3 שבועות אם הזיהום לא חוסל לחלוטין. בזיהום של תולעת הסיכה, שהוא מאוד מדבק, יש צורך לטפל בכל בני הבית בו-זמנית. מכיוון שמבנדאזול נספג אל הדם רק במידה מועטה, תופעות הלוואי הן נדירות, מלבד שלשול וכאב בטן.
