כל מה שחדש ומעניין בעולם ההריון, הלידה וההורות

כשליש מהילדים יתקשו עם המעבר לעשיית קקי בשירותים- הנה כמה דברים שחשוב לשים לב אליהם:

להושיב או לא להושיב? זאת השאלה. נראה שדווקא כאן, הרבה הורים לא בטוחים מה צריך לעשות? הרי הוא יושב בעגלה, וגם בכיסא האוכל… אז איך בעצם לא מושיבים ומחכים שישב באופן עצמאי? שלי פרי, פיזיותרפיסטית לתינוקות וילדים תעשה לנו סדר אחת ולתמיד.

8 טיפים שיעזרו לכם לעשות סדר בשינה של התינוק שלכם

הפעם נדבר על כמויות האשמה שאנחנו מרגישים בתור הורים, מה חשוב להורים טבעוניים וצמחוניים לדעת וגם… איך הרפואה הסינית יכולה לעזור לנו להמנע מנזלת ודלקות אזניים

בתור דולה, אני רואה הרבה נשים מבולבלות מהצפת המידע על תזונה בהריון. בואי אעזור לך להבין מה באמת חשוב, ואיך לשמור על תזונה מאוזנת בדרך פשוטה ונכונה 💕

בלידה ראשונה כלל אצבע מקובל הוא: ציר כל 3–5 דקות, שנמשך בערך דקה, במשך כשעתיים. אבל חשוב לדעת – זה רק כלל אצבע. לא פחות חשוב להסתכל על הדינמיקה של הלידה. כלומר, לא רק כמה זמן נמשך כל ציר וכמה זמן יש ביניהם, אלא האם לאורך הזמן משהו משתנה ומתקדם. האם הצירים הולכים ומתחזקים? מתקרבים? מתארכים? האם את הולכת ונכנסת יותר לתוך עצמך? אם במשך שעות הצירים נשארים בדיוק באותה עוצמה ובאותם מרווחים – זו דינמיקה שונה מצירים שהולכים ומתחזקים ומתקרבים זה לזה. סימנים נוספים שיכולים להעיד שהלידה מתקדמת: 🔸 את כבר צריכה ממש להתכנס לתוך הציר, וקשה לך לדבר או להתעסק בדברים אחרים – ואפילו בין הצירים את פחות מתפקדת כרגיל. 🔸 לחץ באגן או בפי הטבעת – תחושה שהתינוק יורד ומתבסס באגן. וזה לא בהכרח אומר שהגיע שלב הלחיצות. 🔸 הפרשה רירית או מעט דמית ("פקק רירי") יכולה להופיע עם השינויים בצוואר הרחם. דימום משמעותי, לעומת זאת, מצריך בדיקה. 🔸 ירידת מים – במיוחד כאשר היא מתרחשת אחרי שהצירים כבר הפכו סדירים. ובלידה חוזרת? כאן חשוב להיות עוד יותר קשובה לדינמיקה ולא לחכות באופן אוטומטי שעתיים. אחרי לידה קודמת, הלידה יכולה להתקדם מהר יותר. אם הצירים חזקים, סדירים ותכופים, אם את מרגישה שינוי ברור, לחץ משמעותי באגן או תחושה שהלידה מתקדמת – כדאי להתארגן ליציאה בהתאם למרחק שלך מבית יולדות. ובכל לידה – יש מצבים שבהם לא מחכים: ירידת מים, דימום משמעותי, ירידה בתנועות העובר, כאב חריג או תחושה שמשהו לא תקין – מצריכים התייעצות או בדיקה. זיהוי הזמן המתאים ליציאה לחדר לידה אכן לא תמיד פשוט, העזרי בדולה שלך כדי להחליט.

קיבלנו כלים ברורים להנקה

הפעם נלמד איך להיפרד מהמוצץ, וגם איך נזהה אם אנחנו מההורים האלה, שמגוננים יותר מידי ולמה זה עלול לפגוע בילדים שלנו?

הפעם נלמד על השפה הסודית של התינוקות, כן כן יש דבר כזה, וגם נדבר על פגים – מה צפוי לנו בבית החולים ובבית ואיך מגע יכול ממש לעזור להם... בנוסף, נלך לביקור בית אצל יולדת טריה, יחד עם יועצת הנקה ונעזור לה להתמודד טוב יותר עם ההנקה.

ראשית, חשוב להבין שהתנהגות היא דרך לתקשר. פעמים רבות, כשילד מרביץ, דוחף או פוגע, הוא מבטא קושי רגשי, תסכול או צורך שעדיין אין לו את הכלים לבטא בדרך אחרת. המטרה שלנו היא לא רק לעצור את ההתנהגות הפוגעת, אלא גם להבין מה עומד מאחוריה וללמד אותו דרך אחרת. אז מה עושים? 1. מציבים גבול ברור ורגוע. עוצרים את הפגיעה ואומרים: “אני רואה שאתה כועס, אבל אני לא אתן לך להרביץ.” אנחנו נותנים מקום לכל רגש, אבל לא לכל התנהגות. 2. לא מחנכים בזמן סערה. כשהילד מוצף, הוא פחות פנוי להקשבה וללמידה. קודם נעזור לו להירגע, ורק לאחר מכן נשוחח ונציע דרכים אחרות להתמודד. 3. מנסים להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות. האם זה תסכול? קנאה? עייפות? קושי בוויסות רגשי? צורך בקשר ובתשומת לב? ככל שנבין טוב יותר את הצורך, נוכל לתת לו מענה מדויק יותר. 4. מלמדים ומתרגלים התנהגויות חלופיות. בזמן רגיעה נלמד את הילד לבקש עזרה, לבטא כעס במילים, להתרחק כשקשה לו ולמצוא דרכים בטוחות להתמודד עם תסכול. 5. והחלק החשוב לא פחות - מאירים את ההצלחות! לעיתים, כשילד מרבה לפגוע, רוב תשומת הלב שהוא מקבל מופנית דווקא לרגעים שבהם הוא מתקשה. אבל תחשבו על זה רגע: מי מאיתנו לא רוצה שיראו את הטוב שבו? שיבחינו בהצלחות שלו, גם הקטנות ביותר? לאורך היום נחפש באופן מכוון רגעים שבהם הילד הצליח: המתין לתורו, ביקש במקום לחטוף, התמודד עם תסכול בלי להרביץ, עזר לחבר או הצליח לעצור את עצמו. נשקף לו את ההצלחות באופן ברור ומדויק: “ראיתי שממש רצית את המשחק, ובכל זאת חיכית לתורך. זה לא היה פשוט, והצלחת!” כך אנחנו לא רק מחזקים התנהגות רצויה, אלא גם עוזרים לילד לבנות תפיסה חיובית של עצמו ולהאמין ביכולת שלו להצליח. ככל שניתן יותר מקום להצלחות ולהתנהגויות המיטיבות, נגדיל את הסיכוי שהן יחזרו על עצמן, ובהדרגה גם ההתנהגויות הפוגעות עשויות לפחות. ומה הכי חשוב לי שתיקחו מכאן? אל תתנו לרגעים הקשים להגדיר את הילד שלכם. מאחורי ההתנהגות הפוגעת יש ילד שלם, עם כוחות, יכולות, רצונות והמון רגעים טובים. התפקיד שלנו הוא לא רק להראות לו איפה הוא טועה, אלא בעיקר לעזור לו לראות איפה הוא מצליח.