"אמא!! הוא מציק לי!", "אבאאאא!!!! הוא חטף לי!"
כשהייתי ילדה, לא פעם דמיינתי איך היו נראים החיים שלי אם האחים שלי לא היו נולדים. אני בת שנייה לאח בכור ועוד 2 אחים צעירים יותר, וכמו בכל בית נורמלי, גם אנחנו רבנו, והמון. כמובן שישר רצנו / צרחנו להורים שיתערבו.
באופן טבעי, הורים שמרגישים שנעשה עוול לאחד הילדים, או שמרגישים שיש צד אחד חלש שצריך לגונן עליו, מתערבים. וזו רבותיי, טעות!
לפני שנבין למה ומה כן אפשר וצריך לעשות, בואו נבין קודם מה קורה שם בקשר שבין האחים.
הילדים שלנו לא המציאו את המריבות, ילדים רבו משחר האנושות, סיפור קין והבל, זוכרים? הרי לכם סיפור קנאה בין אחים. קין – יש הטוענים כי משמעות שמו "עשיתי אדם בעזרת אלוהים" (קניתי מלשון עשיתי) ולעומתו הבל שפירושו "חסר משמעות". לילד הראשון, הבכור, יש מקום מיוחד שאיש לא יכול לקחת ממנו, הוא זה שהפך זוג אנשים למשפחה. האח השני לעומת זאת, מהרגע שנולד זוכה לתוית "האח של" ובכך עלול לאבד את תחושת הערך שלו כישות נפרדת. הקנאה בין קין והבל שהובילה לרצח היא כמובן מקרה קיצון, בחיים במרבית המקרים קינאה בין אחים היא טבעית, ואפילו בריאה. הקינאה היא המנוע שדוחף אותנו להתקדם ולהשיג את מה שיש לאחר. כל עוד זה לא על חשבון האחר, הקנאה היא דלק מצויין. כל עוד הקינאה לא מנהלת לנו את החיים ואוכלת אותנו מבפנים, היא תקינה.
המשאב הכי יקר במשפחה – תשומת לב ואהבה
בכל משפחה, ללא קשר לעיסוק ההורים וכמות הזמן שהם מבלים עם הילדים, המשאב שהילדים הכי כמהים לו הוא תשומת הלב. ילדים מוכנים לעשות המון בכדי לזכות בתשומת לב ההורים, אהבתם והערכתם, אבל זה נושא לכתבה אחרת. התחרות על משאב תשומת הלב יתפתח למריבה אם הילדים ילמדו שהיא הדרך שבה הם יכולים לזכות בנתח נוסף מהמשאב היקר הזה. חשוב שאנו ההורים נבין שהסיבה האמיתית למריבה היא לא הדבר עליו הם רבים, לצורך העניין מי ישחק באייפד, אלא עלינו. כשנבין את זה יהיה לנו קל יותר להגיב בהתאם.
אני מעודדת מריבות??
כהורים אנחנו עושים טעויות רבות מבלי לשים לב ובוודאי ללא כוונת תחילה. אבל הטעויות הללו הן הדלק של המריבות ולכן אם אתם מרגישים שהמריבות רק תוכפות ומתעצמות, עצרו ובדקו עם עצמכם מה אתם עשיתם שתרם למצב?
להלן 5 טעויות נפוצות שהורים עושים אשר מלבות מריבות:
- השוואה בין אחים – אנו מרבים להשוות בין אחים, אם כדי לנסות להניע את האח האחר לנהוג כמו אחיו – "ראית איזה יופי אחיך סידר את החדר?" או אם על ידי תשומת לב ייתרה להישג של אח אחד בלבד, "איזה תותח, כל מבחן שלך 100!". החיים מלאים בהשוואות, לנו כהורים אין דרך למנוע זאת מילדינו אבל אנחנו יכולים וצריכים למנוע זאת אצלנו בבית ובמיוחד בין האחים.
מעבר למריבות, ההשוואות עלולות לגרום לילדים לתסביכים מזיקים. הפסיכולוגיה מתארת שני תסביכים שקרויים על שם שני האחים המפורסמים – קין והבל:
תסביך קין – תסביך שאופייני לבכורים, למרות שניתן לראות אותו לא פעם גם אצל אחים צעירים יותר. הילד שנמצא כל הזמן בהשוואה לאחיו, מרגיש בתחרות בלתי פוסקת על המקום שלו במשפחה. הילד חש תחושת דריכות מתמדת להיות תמיד "הכי" בכל דבר, הכי מצטיין בלימודים, בעזרה בבית, הכי מסודר וכולי כדי שאחיו לא "ינשלו" אותו ממקומו.
תסביך הבל – מדבר על הילד שחווה ייסורי מצפון וחוסר יכולת להנות מהישגיו בגלל המבט המקנא של אחיו. ילד כזה ירגיש שכל מחמאה או הישג שהוא זכה לו הוא כמו סכין בליבו של אחיו ולכן הנאתו לא תהיה שלמה. במקרים רבים אחים כאלה יסתירו את הישגיהם או אף ינמיכו את עצמם כדי לא להגביר את קנאתו של האח האחר.
כמובן שבחיים אין קשר לסדר הלידה, התסביך יכול להופיע אצל כל אח כלפי אח אחר ללא קשר למי נולד קודם.
- מתן יחס מועדף לאחד הילדים – בני אדם בכלל והורים בפרט, נוטים להדביק תוויות. יש בזה משהו אבולוציוני שמקל עלינו את החיים ולכן אנו עושים זאת מבלי לשים לב. כהורים אנו נוטים להדביק לכל אחד מהילדים תווית ייחודית לו. כאשר אנו מדביקים לילד אחד את תווית "הילד הטוב" או "החכם" אנו יוצרים, מבלי לשים לב, קינאה ותחרות בין האחים.
- התערבות יתר במריבות – הורים רבים יגידו "אבל הם כל הזמן רבים. אני לא יכול לשמוע את זה יותר". כאן המקום להבין שההתערבות שלנו לא פותרת את הבעיה אלא רק מחריפה אותה. אולי הצלחנו לעצור את המריבה הנוכחית אך מעצם ההתערבות הזמנו עוד 100 חדשות. בנוסף, לרוב יש לנו נטייה להתערב תמיד לטובת צד אחד, מה שמגביר את תחושת הקיפוח והעוול אצל הילד השני. אנו חושבים שבגלל שהוא קטן/חלש הוא המסכן ונחלצים להגנתו. הרשו לי לגלות לכם סוד – לא פעם הקטן והחלש מתגרה, מבלי שנראה כמובן, בגדול כדי לזכות באהדתנו.
- יוצרים שיוויון היכן שאין מקום לשיוויון – לפעמים כדי למנוע מהקטנים להרגיש מקופחים מול הגדולים אנחנו ננסה לייצר "שיוויון" במקום לא טבעי שיגרום לגדולים לתרעומת. למשל נדרוש מכולם ללכת לישון באותה השעה למרות ההבדל בגיל והצרכים של כל אחד. לא תמיד זה גדולים מול קטנים, זה יכול להיות כמובן כל צורך אחר שהוא שונה.
- יצירת קנוניות מאחורי גבם של הילדים – מכירים את זה שאומרים לילד "אל תגלה לאחיך שקניתי לך גלידה כי אז גם הוא ירצה?". הורים עושים את זה כדי להמנע מעימות עם אחד הילדים, אך הם לא מבינים שהם לא מיטיבים עם אף אחד מהאחים. הקנוניות הללו והצורך להסתיר מפני האח השני, עושים רע לשני הילדים. הילד ש"זכה" באותו הרגע מבין שיש מצב שמחר יעשו את זה גם עם אחיו מאחורי גבו והילד האחר, כדברי הביטוי "סופו של כל שגר להתגלות", בסוף יגלה את הסוד וירגיש פגוע מעצם ההסתרה.
- הלשנה – כשילד מלשין על אחיו שעשה מעשה אסור, וההורה מעניש את הילד השני על המעשה, הוא מעודד את הילדים להמשיך ולהלשין אחד על השני. הלשנות כאלה כמובן פוגעות בקשר בין האחים ומלבות מריבות. אל תטעו, רוב ההלשנות נועדו לגרום לאח השני "לחטוף" ולהוציא אותי "הילד הטוב".
שיפסיקו לריב כבר!
דיברנו על מה לא לעשות, אבל איך אפשר להפסיק את המריבות?
ראשית בואו נתאם ציפיות, מריבות תמיד יהיו, הן חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים של האחים. אבל, אנחנו יכולים להפחית משמעותית את התדירות והעוצמה שלהן אם נקפיד על כמה כללים:
- להימנע מהשוואה – תעודדו כל ילד באופן יחסי לעצמו ולא לאחרים ובוודאי לא יחסית לאחיו.
- הימנעו מהדבקת תוויות לילדים – תזכירו לעצמכם שכל ילד הוא עולם ומלואו ויש בו צדדים רבים, אף ילד הוא לא רק "טוב" כמו שאף ילד הוא לא רק "רע". בדקו עם עצמכם אילו תוויות הענקתם לכל אחד מהילדים והאם התווית לא עושה עוול לילדים האחרים.
- כשהם כבר רבים, הימנעו ככל האפשר מהתערבות, תנו להם להתנהל בעצמם. ההתערבות שלכם צריכה להיות ממוקדת לעזרה בלימוד אסטרטגיות פיתרון סכסוכים, ניהול משא ומתן וויתור. אתם לא שופטים וממש לא צריכים להכריע מי צודק ומי אשם. אם המריבות הגיעו לאלימות – תעצרו אותן על ידי הפרדה של שני הצדדים, באופן שיוויוני, מבלי לנקוט עמדה כלפי צד אחד.
- הימנעו מהסתרה ושקרים – תנו לילדים להתמודד עם האמת, אחד עם השני ואתכם.
- לא מענישים על משהו שהתגלה לנו באמצעות הלשנה – גם אם המעשה מאוד מעצבן אתכם. אם אחד הילדים מגיע ורוצה להלשין, עצרו אותו ואמרו לו "אני אשמח לשמוע אם יש לך משהו טוב לספר על אחיך, דברים רעים שהוא עשה אני מוכנה לשמוע רק ממנו". אם הילד ירגיש שהוא לא מרוויח מההלשנה, הוא יפסיק להלשין. כמובן שצריך להסביר לילדים שבמקרים שבהם נחצה קו אדום (כל משפחה והקווים האדומים שלה), זה לא רק בסדר אלא אף רצוי "להלשין". שימו לב שהקווים האדומים שלכם הם באמת אדומים וכי אין לכם יותר מידי כאלה (גבולות וקווים אדומים הם נושא לדיון נפרד).
- הכי חשוב – תזכרו – ילדים לא רבים כשאין קהל – מבחינתם הקהל הכי מבוקש הוא אנחנו ההורים, הם הרי רבים כדי לזכות בתשומת הלב שלנו. לכן עלינו לתת להם תשומת לב בזמנים בהם הם לא רבים ולהתרחק כמה שניתן מהזירה כשהם רבים. הם יסתדרו בלעדינו, תאמינו לי שהם יסתדרו ואפילו יותר טוב.
מריבות בין אחים עלולות להתיש אותנו ההורים, אך חשוב לזכור שאחים מקנים אחד לשני תחושת שייכות וביטחון. התפקיד שלנו כהורים הוא לעזור להם לבסס מערכת אחאית טובה ובטוחה שתקנה להם תחושות אלה.
יש לי 2 אחים ואחות, כשהייתי ילדה לפעמים פינטזתי על היותי בת יחידה. בהסתכלות לאחור ובוודאי על ההווה, אני יודעת לומר שהאחים שלי הם המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש מהורי.
מאת: הילה קורן – בלוגרית "אמא מספיק טובה" להורות מאושרת.
אמא מספיק טובה לשלוש בנות. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ויועצת משפחתית בגישת מיכל דליות (מסיימת בימים אלה). בעלת הבלוג "אמא מספיק טובה" להורות מאושרת. לבלוג
