עולם השינה הוא אחד התחומים הכי מבלבלים בהורות.
לא בגלל שהורים לא יודעים או לא אכפת להם, אלא בגלל עודף מידע, מסרים סותרים וציפייה לפתרון אחד פשוט שיסדר הכול. כשמדובר בשינה אנחנו מהר מאוד מוצאים את עצמנו מחפשים תשובות בחוץ. שיטות, טבלאות, עצות והמלצות.
בתוך כל הרעש הזה אנחנו לפעמים מתרחקים מהדבר הכי חשוב והוא להסתכל על הילד שלנו.
מהניסיון שלי כמדריכת הורים ויועצת שינה, רוב הקשיים לא מתחילים בילד אלא בדפוסים ואמונות שנבנים בתום לב. יש הרבה רצון לעשות נכון, אבל יש גם טעויות שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
השוואה לאחרים
“אבל אצלם הוא כבר ישן לילה שלם”. הנטייה להשוות לאחרים טבעית. אנחנו רוצים לדעת שאנחנו עושים טוב.
אבל שינה היא לא מדד אובייקטיבי אלא חוויה. אצל משפחה אחת שתי יקיצות בלילה יעברו בקלות,
ומשפחה אחרת תרגיש מותשת מאותו מצב. כשאנחנו מודדים את עצמנו לפי אחרים אנחנו מתרחקים מהאינטואיציה שלנו ומהצרכים של הילד. השאלה היא לא מי ישן טוב יותר, אלא האם זה עובד עבורנו. שינה היא מערכת יחסים, לא תחרות.
היצמדות לטבלאות במקום לילד
טבלאות ושעונים נותנים תחושת שליטה, אבל הגוף של תינוק לא עובד לפי מספרים.
הוא מושפע מגירויים, קפיצות התפתחותיות ועומס רגשי.
כשאנחנו נצמדים לשעות מדויקות אנחנו עלולים לפספס סימני עייפות או להשכיב ילד שעדיין לא מוכן לשינה.
השעון יכול לתת מסגרת, אבל המצפן האמיתי הוא הילד.
עייפות יתר
לפעמים אנחנו חושבים שככל שהילד יהיה עייף יותר כך יירדם מהר יותר.
אבל עייפות יתר דווקא מעלה הורמוני עוררות כמו קורטיזול ואדרנלין. במצב כזה ההירדמות הופכת למאבק ואנחנו רואים יותר בכי, התנגדות ויקיצות. שינה טובה לא נוצרת מתשישות אלא מתזמון נכון.
שימוש באוכל כדי להרדים
עוד בקבוק יכול לגרום להירדמות מהירה, אבל פעמים רבות מדובר בהירדמות מתוך עומס.
עיכול דורש אנרגיה ולכן הגוף פחות פנוי למנוחה עמוקה. אוכל הוא מענה לרעב, ושינה היא מענה לעייפות.
כשהשניים מתערבבים נוצר בלבול.
שינוי שיטות שוב ושוב
הרצון למצוא פתרון מהר טבעי, אבל כשמחליפים דרך כל יומיים הילד לא מספיק להתרגל.
ילדים זקוקים לחזרתיות כדי להרגיש ביטחון.
עקביות עוזרת למערכת העצבים להירגע ומאפשרת לשינה להתייצב.
התמקדות בלילה בלבד
אי אפשר לטפל בלילה בלי להסתכל על היום. אם היום עמוס בגירויים או חסר מבנה, המעבר ללילה יהיה חד יותר.
כדי לעזור לגוף להירגע חשוב ליצור מעבר הדרגתי לקראת השינה.
טקס ערב קבוע עוזר למערכת העצבים להבין שהגיע הזמן לנוח.
פחד מבכי
בכי הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר עבור הורים. אנחנו לא רוצים שהילד יתסכל או ירגיש לבד.
אבל כשאנחנו פועלים מתוך פחד מבכי אנחנו נשארים בדריכות, והדריכות הזו עוברת גם לילד.
המטרה אינה ליצור בכי, אבל גם לא להיבהל ממנו.
התפקיד שלנו הוא להישאר נוכחים ולספק מסגרת בטוחה שבתוכה הילד לומד להירגע.
לסמוך גם על האינטואיציה
שינה לא אמורה להיראות כמו אצל השכנים ולא להסתדר לפי טבלאות.
זה תהליך חי שמשתנה מילד לילד וממשפחה למשפחה. מעבר לשיטות ולעצות יש אתכם ואת האינטואיציה שלכם.
ככל שתפנו לה מקום יהיה לכם קל יותר לדייק את הדרך.
לא מושלם.
אבל נכון לכם.
מאת: מאיה סבן – מדריכת הורים ויועצת שינה.
