כהורים אנחנו אומרים שנעשה הכול למען הילד, אבל האם לפעמים במקום לספק את צרכי הילד אנחנו פועלים רק על מנת "להשקיט" את רגשות האשם שלנו? תתפלאו לשמוע, אבל התשובה היא חיובית!
פעם הילד עמד במרכזן של כל התיאוריות החינוכיות, אך היום צרכי הילד זזו הצדה ואת מקומם תפסו הרצונות והצרכים של ההורים. הכוונה שלי איננה לשפוט הורים, אלא לתת נקודה למחשבה שיכולה להביא לשיפור גדול בחוויית ההורות.
למה הילד ישן במיטת ההורים?
להורים רבים אין כל בעיה עם העובדה שהילד ישן איתם במיטה, ומבחינתם מדובר בתקופה שתעבור. כאשר שואלים אותם מדוע מלכתחילה הילד ישן איתם במיטה, הם משיבים שכנראה זה צורך של הילד ושהם לא רואים כל סיבה לא למלא צורך זה. האם זה באמת צורך או אולי בעצם מדובר בהרגל? כדי לתת על כך תשובה יש להבדיל בין צורך ובין הרגל.
כשמדובר בשינה איכותית ושינה בטיחותית, ברור שילד צריך לישון במיטה שלו. המעבר למיטת ההורים הוא בעצם מילוי צורך של ההורים, ולשם כך יש המון תירוצים: "חזרתי לעבוד והוא לא רואה אותי מספיק", "הוא קשור אליי ולכן צריך אותי גם במהלך הלילה". כל אלו הם בעצם קולות פנימיים שלנו ורגשות אשם שלנו, שאין להם שום קשר לצרכי הילד ופעמים רבות אף גורמים נזק לילד.
לדוגמה, אמא אומרת לי שקשה לה להתמודד עם הבכי של בנה ולכן כל פעם שהוא מתעורר בלילה ובוכה, היא ניגשת אליו ונותנת לו לאכול. בכך היא מלמדת אותו שאם הוא בוכה, הוא מקבל את מה שהוא רוצה. אין לילד שום סיבה להימנע מיקיצות מרובות, שהרי כך הוא מקבל את היחס, החום, האהבה והקירבה של אמא. הילד לא באמת רעב באמצע הלילה, לכן הרחמים של האמא כשהילד בוכה והמענה שלה להרגל הזה, פוגעים בשינה איכותית של הילד. המשמעות היא שכשהאם מרחמת על הילד וקשה לה להתמודד עם הבכי, היא בעצם מונעת ממנו שינה איכותית.
כך תבחינו בין סוגי הבכי
באמת קשה לשמוע את הילד בוכה, אבל לטובת הילדים בלבד (שימו בצד כרגע את טובת ההורים והעייפות שלהם), חייבים לעשות שינוי בחשיבה. על ההורים להבין מהי טובת הילד, מהו צורך ומהו הרגל.
לשם כך צריך להבחין בין בכי של מצוקה ובין בכי של הפעלה. כהורים עליכם תמיד לתת מענה לבכי של מצוקה, אך גם לדעת להתמודד עם בכי של הפעלה.
כשהילד יוצא לאוויר העולם, הבכי הוא התקשורת היחידה שלו עם העולם. מהר מאוד הוא לומד שהבכי מפעיל את הסביבה. הזיכרון הזה נשאר אצלו בתת מודע, ובגילאים מאוחרים יותר הוא משתמש בזה. אם ניתן מענה לבכי של הפעלה – וזה נכון לכל תחום בהורות ולא רק בהקניית הרגלי שינה – נחזק אצל הילד את הלמידה שכדאי לו להשתמש בבכי של ההפעלה.
אם נקיים מדי פעם דו-שיח פנימי עם עצמנו ונשאל למה בחרנו לפעול בצורה מסוימת בסיטואציה כזו או אחרת, נגלה שבעצם פעלנו מתוך הצורך או הרצון שלנו, ולא באמת מתוך הצורך של הילד. דו-שיח זה יכול להתרחש ביניכם לבין עצמכם, מול בן או בת הזוג, ואפילו מול הילדים. כשתתרגלו לתת מקום לשאלות הללו, תגלו שתצליחו לפתור הרבה דילמות הקשורות להורות.
