תרבויות רבות נוהגות לעטר את אוזני התינוקות בעגילים. גם בישראל, המאכלסת מגוון רחב של עדות ותרבויות, הורים רבים בוחרים לנקב את אוזני התינוקות כבר בגיל צעיר. לצד המנהג, מתמשכת גם המחלוקת אודות ההשלכות הבריאותיות והמוסריות של התופעה. לפניכם תשובות על השאלות העומדות ברומו של עגיל:
למה כן לענוד עגיל בגיל כה צעיר?
הנימוק העיקרי של ההורים המצדדים בעגילים הוא כי ענידת עגיל בגיל הינקות יכולה לעזור להבדיל בין תינוק לתינוקת, במיוחד בשלב שלתינוקת עוד יש שיער קצר וקשה להבחין אם זה בן או בת. הורים רבים רואים בעגיל תכשיט אסתטי שמייפה את הילדה הזעירה. בנוסף, יש סברה שבגיל מוקדם כל כך, הכאב לא יהיה כה נורא.
מה הנימוקים נגד?
הורים רבים מזדעזעים מעצם העניין. הם לא מבינים מדוע לנקב את גופה של התינוקת, כאשר היא כלל לא מעורבת בהחלטה, במיוחד כשמדובר בפעולה מכאיבה ולא נעימה. בנוסף, יש האומרים כי העגילים פוגעים במראה התמים של הילדה ומעניקים לה מראה מצועצע, שלא לצורך.
המתנגדים הקשים טוענים כי יש בעיה מוסרית עם המנהג לנקב את גופה של התינוקת, שאינה יכולה להתנגד לכך, וכי מדובר בכפייה בוטה ומיותרת של ההורה על ילדו חסר הישע. ההטמעה של גוף זר על גופה של התינוקת, בגיל מוקדם מדי, עלול להתפרש אצלה כחלק אורגני של הגוף. מעבר להתנהגות העדרית שיש בכך, הרי שההורים מכתיבים לתינוקת איך נכון לילדה להיראות, מבלי שיש לה אמרה כלשהי בעניין.
ברור שכאשר מדובר בילדה גדולה, שעומדת על דעתה – אין סיבה להתנגד לכך מבחינה מוסרית.
האם יש מניעה רפואית לעגילים לתינוקות?
כל עוד פעולת ניקוב תנוך האוזן נעשית בצורה סטרילית וראויה, לא כרוך בפעולה זו סיכון בריאותי חריג. יחד עם זאת, יש לזכור כי הפעולה יכולה להיות כרוכה בכאב וכי ייתכנו גם סיבוכים, כמו בכל פעולה כירורגית אחרת: דימום, זיהום, פציעת העור עקב משיכת העגיל ועוד. אם כבר עושים זאת, חשוב לבחור אדם מיומן ומקצועי.
החלטתם כן לענוד עגילים לתינוקות? כך תעשו זאת נכון:
- מחט או אקדח? לא קיימות המלצות מיוחדות בנוגע להעדפת השימוש במחט או אקדח, כל עוד הפעולה נעשית באופן סטרילי על ידי איש מקצוע אמין ומנוסה.
- רק בתנוך – הניקוב צריך להיעשות בתנוך בלבד ולא באזורים אחרים של האוזן, שניקובם כרוך בכאב גדול יותר ובסיבוכים אפשריים גדולים יותר.
- איך להתמודד עם הכאב? – ניתן למרוח משחה מאלחשת (כמו משחת אמלה) על תנוך האוזן , לפני ביצוע פעולת הניקוב.
- סוג העגיל – חשוב שהעגיל יהיה עשוי ממתכת שאינה גורמת לתגובות עוריות, כמו זהב או מתכת מיוחדת אחרת.
- תלוי או צמוד? – יש לוודא שהעגיל יהיה קטן, שטוח וצמוד לעור, ולא גדול מדי, כדי למנוע משיכה ותלישת העור. אין להשתמש בעגילים תלויים, שעלולים להיתפס בחפצים, להיתלש, ואף להיבלע על ידי התינוקת.
- סוגר – רצוי שהעגיל יהיה עם סוגר איכותי כי למנוע מצב של פתיחת העגיל על ידי הילדה ואפשרות לבליעת חלקים ממנו.
- מניעת זיהום מקומי – ניתן למרוח קרם מחטא (כמו ויטה מרפן) מיד לאחר ניקוב האוזן, למשך מספר ימים. ניתן גם לחטא עם אלכוהול רפואי סביב אזור העגיל למשך מספר ימים .לאחר האמבטיה – רצוי לייבש היטב את תנוך האוזן.
- סימני אזהרה – יש לעקוב אחר מקום העגיל בימים שלאחר הניקוב. במידה ומתפתח אודם מקומי, דימום או הפרשה – יש להסיר מיד את העגיל ולפנות לרופא המטפל לצורך הצטיידות במשחה אנטיביוטית מתאימה. במידה והעגיל חודר או "נבלע" בעור התנוך – ייתכן ויהיה צורך להוציאו באופן כירורגי. במידה ומופיע חום או נפיחות ניכרת של התנוך – יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא.
- חיסונים תחילה – במדינות מסוימות לא נוהגים לשים עגילים לתינוקות, לפני שקיבלו לפחות שלושה סבבים של חיסונים, בערך בגיל חצי שנה. במקרה זה הילדים כבר מחוסנים יותר נגד אנטי טטנוס, דבר העשוי למנוע סיבוכים.
- מתי להחליף? נהוג לא להוציא את העגיל למשך שישה השבועות הראשונים. לאחר מכן, ניתן להוציא ולהחליף את העגיל תוך הקפדה שיהיה עשוי ממתכת מיוחדת (כירורגית) או זהב.
ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים במרכז לבריאות הילד של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה וגליל מערבי
