יש את הזוגות האלו שנכנסים להריון כתוצאה מליל אהבים. יש את האחרים, שהרצון בילד שולח אותם אל מרפאת הפוריות הקרובה. לעיתים מדובר בזוגות שגם ההריון הראשון שלהם הושג באמצעות טיפולים, אך יש גם כאלו שההריון הראשון בא להם בקלות יחסית ודווקא הדרך להריון השני רצופה בורות ומהמורות. עבור אותם זוגות, צפוי הלם בקו"ם לתפארת.
במרפאת הפוריות תשמעו קרוב לוודאי שאתם סובלים מ'אי פריון משני', אבחנה שתתפוס אתכם לא מוכנים ותצריך התאקלמות מהירה. אין לכם זמן לספוג הכול לאט – יש ילד שצריך לטפל בו, ועכשיו. ויש גם את הטיפולים, שכרוכים בתיאומים ופרוצדורות לאין ספור, ונופלים על כולנו דווקא בזמן ממש לא נוח, נגיד כשהזאטוט בדיוק נכנס לגיל שנתיים הנורא.
מה הטיפולים דורשים מאתנו? בדיקות טרום טיפול, בירוקרטיה בקופת החולים, זריקות, מעקב זקיקים, בדיקות דם ואולטרסאונד תדירות עד יומיומיות, שאיבת ביציות, תמיכה הורמונלית, החזרת ביציות מופרות לרחם, ולקינוח – 12 ימים הזויים של המתנה לבדיקת ההריון בסיומו של כל טיפול. כל זה יכול להיות קשה מנשוא כשאין ילדים בבית. עכשיו תחשבו על איך זה לתמרן כשיש תינוק או פעוט שצריך לטפל בו. פתאום עשוי הכול לגלוש כמו לבה משפתי הר געש – לאט אבל בטוח.
תושב חוזר במרפאה
גם אם הילד שבבית גם הוא תוצרת משובחת של טיפולי פוריות, והרצון בילד נוסף מגיע לאחר בילוי סוער היסטורי עם מזרקים ומבחנות, לפעם הבאה יש כמה מגרעות בולטות:
- אף אחד כבר לא מתרשם מהטיפולים, כולל לא בן/בת הזוג. כולם זוכרים שכבר עברתם טיפולים בעבר ועמדתם בזה, והנה הילד שבבית לראייה, ולאף אחד לא תהיה סבלנות לתלונות. אתם עשויים להישאר לבד עם הכאב והסבל.
- הקריירה, שאולי סופסוף כבר התייצבה, שוב מופרעת ונפגעת.
- הגוף (וגזרתו) לא נהנה, בלשון המעטה, משטף ההורמונים המחודש, שלא לדבר על המגע המוכר עד זרה של המחטים.
- ילדכם לא מבין מה קרה לאימא ואבא, שפעם היו כה חביבים וסבלנים ועכשיו נעשו לחוצים ועצבנים.
- הבדיקות – עד שכבר שכחתם מהן, חוזרות, ובגדול. זה לא ממש משנה אם רק לפני חצי שנה עברתם בדיקת איידס. יש בדיקות שלא נס לחן. (נסו לעבור את החוויה כשאתם נדבקים ממעט הזוהר של בני העשרים שצריכים להרגיע את המצפון אחרי הנסיעה למזרח-דרום-אמריקה-אפריקה)
עם זאת, יש גם דברים טובים בטיפולי פוריות פרק ב'. דבר ראשון, בסרט הזה באמת כבר הייתם. יהיה די קשה להפתיע אתכם, לא רק לטובה, אלא גם לרעה. למשל, עם התדירות המסחררת, ההולכת וגוברת, של אולטרסאונד פלוס בדיקות דם על הבוקר, או סתם לאיים עליכם במתמר. לא תופתעו משלל ההשלכות הגופניות והנפשיות שהטיפולים מעטירים עליכם ברוחב לב ראוי לציון, ובטח שלא תתפסו לא מוכנים כשתתבקשו לעבור עוד בדיקת דם להריון ועוד אחת, אחרי החיובי הראשון, שעבור כל ההדיוטות הלא מנוסים נתפס כפיסגת השאיפות של הטיפול. אם הטיפול לא יתארך לו שוב ויכריח אתכם לצלול רובכם ככולכם בטיפולים, אין כל סיבה שלא תעברו אותו בלי לאבד שליטה. פחות או יותר.
יש בשביל מי לקום בבוקר
לא משנה אם הטיפולים באים לאחר היסטוריה מכובדת של הפריות מבחנה, או שהם דווקא תוספת חדשה לחייכם, מה שחשוב לדעת הוא שהייאוש בטיפולי פוריות לאחר שאתם כבר הורים, עשוי להיעשות מעט יותר נוח.
>>> האם לספר לילד על טיפולי הפוריות? קראו כאן<<<
חברה סיפרה לי שההתמודדות עם ההפלה ה'מי-סופר-כמה' כשכבר הייתה לאם, הייתה קלה יותר, ולו משום שלא הייתה לה האפשרות להיכנס שוב למרה שחורה במשך שלושה שבועות ולבכות על זה. היה לה את הילד שלה בבית להיות אתו.
מישהי אחרת התוודתה שלפני בוא התאומים אחרי טיפולי הפוריות של הסבב הראשון, היא הייתה עסוקה במהלך 12 הימים המסוייטים שלפני הבטא ברכישת בדיקות הריון למכביר. בטיפולים סבב ב', לעומת זאת, הזמן עבר כל כך מהר שהיא כמעט ואיבדה את חשבון הימים.
לפני שאנחנו הופכים להורים בפעם הראשונה אין לנו את הזכות להתרפק על אותה רכות טהורה וריחנית של תינוק או פעוט ולהתנחם בה. כדאי לנסות למצות את המיטב מכך. אמנם יוצאי חלצינו לא מגיעים בדיוק לפי התוכניות והחלומות שלנו, אבל היי! הם פה. הם פה!
הטור מבוסס על הספר "המדריך הידידותי לטיפולי פוריות", שיצא לאור השנה על ידי תמר מדינה-הרטום – עובדת סוציאלית, חוקרת ודוקטורנטית, שעברה טיפולי פוריות לאורך שנים ארוכות. היכנסו לקישור לקבלת הפרק הראשון של הספר במתנה.
