בדיקת מי שפיר נועדה לאבחן הפרעות כרומוזומליות ומחלות גנטיות אצל העובר. את הבדיקה נהוג לבצע החל מהשבוע ה-15 להריון, והזמן האופטימלי הוא בין השבוע ה-16 ל-20. הבדיקה נותנת אינדיקציה רק למומים כרומוזומליים, ולא בודקת מומים אנטומיים או מומים אחרים.
כיצד מתבצעת הבדיקה
תחילת הבדיקה נעשית על ידי אולטראסאונד, ולאחר מכן הרופא מחדיר מחט דקה אל מי השפיר ושואב נוזל מי שפיר. הבדיקה מתבצעת תחת הנחייה של אולטראסאונד, כדי לוודא שהמחט לא תפגע בעובר. כמות הנוזל שנשאבת היא כ-25 סמ"ק, ואינה פוגעת בעובר.
הנוזל שנשאב מכיל תאים עובריים מהעור וממערכת העיכול והנשימה של העובר. מגדלים את התאים הללו במעבדה, וכשמספרם גדל מספיק, מבצעים בהם בדיקות. התשובה הסופית מתקבלת בדרך כלל לאחר כ-3 שבועות. ישנן שיטות מעבדה מתקדמות ויקרות שיכולות לקצר את זמן התוצאה, וכך ניתן לקבל תשובות ראשוניות כבר אחרי יומיים. נשים בעלות Rh שלילי וסקר נוגדנים לילי צריכות לקבל זריקת Anti-D מאחר שמדובר בבדיקה פולשנית.
האם הבדיקה כואבת?
הכאב בבדיקה דומה לזה של בדיקת דם. כ-24 שעות לאחר הבדיקה תחושי עדיין בכאב עמום במקום, וניתן להקל על ידי תרופה לשיכוך כאבים.
למי מומלץ לבצע בדיקת מי שפיר?
על פי המלצות משרד הבריאות, הסיבות הרפואיות לביצוע בדיקת מי שפיר הן:
- תוצאות בדיקת חלבון עוברי (תבחין משולש) מעל 1:380.
- נשים מעל גיל 35, בשל הסיכון המוגבר ללדת ילד עם הפרעות במספר כרומוזומים. ההפרעה השכיחה ביותר היא תסמונת דאון.
- תוצאות סקר ביוכימי שליש שני (תבחין מרובע) גבוהות, בשל סיכון מוגבר לבעיה בסגירת מערכת העצבים המרכזית.
- נשאות של ליקוי גנטי.
- הריון קודם בעייתי.
- ממצאי אולטראסאונד לא תקינים (סקירת מערכות, שקיפות עורפית).
- במקרה והאישה נדבקה במחלה זיהומית (כגון CMV).
מהם הסיכונים בבדיקה?
חשוב לקחת בחשבון כי בדיקת מי שפיר כרוכה בסיכון מסוים להפלה (בסביבות ה-0.5%). הסיבות להפלה נגרמות בדרך כלל עקב זיהום מי השפיר, צירים מוקדמים או ירידת מים.
בימים שלאחר הבדיקה יש לשים לב אם מופיעה אחת או יותר מהתופעות הבאות:
- עליית חום (מעל 37.5).
- צירים והתכווצויות כואבות.
- דימום.
- ירידת מים.
הוראות לאחר הבדיקה
לאחר הבדיקה רצוי לנוח כ-24 שעות, ובימים שלאחר מכן להימנע ממאמץ מוגבר.
