מחלת הנשיקה היא זיהום הנגרם על ידי נגיף אפשטיין-בר מקבוצת ההרפס (EBV) ושמו הרשמי Infectious Mononuckeosis (מונונוקליאוזיס זיהומית). תופעות דומות מתרחשות כאשר נדבקים בנגיף ה-CMV הפחות שכיח ועיקר חשיבותו וסכנתו היא בעת הריון.
נגיף האפשטיין-בר נפוץ ביותר, ובארצנו נחשפת אליו רוב האוכלוסייה עד גיל צבא, ובחלק מהמקרים הוא מופיע בצורה סמויה, כמחלת חום קלה שלא אובחנה כמחלת הנשיקה, ולעתים אף ללא כל ביטוי קליני לחשיפה.
תינוקות הנדבקים במחלת הנשיקה יגלו בדרך כלל סימפטומים קלים בלבד של המחלה, ולעתים קרובות אף לא יאובחנו כנושאי הנגיף. במקרה של חום ממושך, חוסר תיאבון וסימפטומים נוספים האופייניים למחלה, יש מקום לבחון בדיקת דם לנוגדני הנגיף, על מנת לאשש או לשלול את הימצאותו. יש שעושים בדיקת נוגדנים רק לאחר שספירת הדם מראה תוצאה גבוהה בהתאם לפרמטרים הספציפיים שנבדקו.
ככל שאנו מתבגרים, כך מתגברות התופעות של מחלת הנשיקה, ואצל חלק קטן מהאנשים אף נמשכות חודשים.
כיצד נדבקים במחלת הנשיקה
ד"ר דורון רול מסביר כי העברת הנגיף נעשית על ידי הפרשות הגוף. השכיחה ביותר היא הדבקה במעבר רוק (ומכאן שמה – מחלת הנשיקה) או פיזור טיפתי בשיעול ועיטוש. זמן הדגירה מעת ההדבקה ועד להופעת סימני המחלה הוא בין חודש לחודשיים, ולכן קשה לזהות לאחר תקופה ארוכה זו את מפיץ המחלה.
גם לאחר ההחלמה, פוטנציאל הדבקת הסביבה נמשך עוד חודשים רבים, ואף שנה ויותר – אם כי הדבקה כה מאוחרת נדירה.
אבחון המחלה
האבחון נעשה בהתאם לסיפור הקליני (מהלך המחלה) של חום ממושך, הגדלת קשריות לימפה (בלוטות הלימפה) והגדלת אברי הבטן.
ספירת דם – הימצאות תאים לבנים מסוג לימפוציטים א-טיפיים יכולה לרמז על נגיף המונונוקליאוזיס.
בדיקת דם של הנוגדנים השונים לנגיף – יעילה ואמינה, ומראה האם מדובר בזיהום עכשווי או בזיהום עבר, וגם באיזו דרגה.
סימני המחלה
- חום (רמה משתנה – יכול להיות נמוך ואף גבוה מאוד).
- תשישות.
- חוסר תיאבון.
- כאב גרון ולעתים דלקת גרון מוגלתית, שאינם חיידקיים וטיפול מוטעה במוקסיפן יכול לגרום לפריחה אופיינית.
- הגדלת קשריות לימפה, לעתים בכל המקומות (צוואר, עורף, בתי שחי, מפשעות).
- הגדלת הטחול והכבד.
- במקרים הקשים ביותר – צהבת, בגלל הפגיעה בכבד.
- פריחה – נדיר.
הטיפול במחלת הנשיקה אצל תינוקות
תומך בלבד, בהתאם לסימני המחלה. אצל תינוקות ופעוטות הטיפול יהיה מנוחה ושתייה מרובה. חשוב לשים לב לכמות המזון שהתינוק צורך וכמות המים שהוא שותה במשך השבועות שסביב המחלה, כיוון שאחד הסימפטומים העיקריים שלה הוא חוסר תיאבון.
משך זמן המחלה
מספר שבועות; בדרך כלל שבועיים-שלושה, אך התשישות וחוסר התיאבון יכולים להימשך גם שבועות רבים.
השתתף בהכנת הכתבה – ד"ר דורון רול, מומחה ברפואת ילדים והמנהל הרפואי של מיבאל'ה – המרכז המקיף לבריאות והתפתחות הילד ולהדרכת הורים
