מתחילים את השנה בגן, עוברים את הימים הקשים הראשונים, ובדיוק כשהקטנים מתחילים להתרגל, החגים מגיעים וטורפים את הקלפים. ההסתגלות מתחילה מחדש וההורים לפעמים אובדי עצות. לרוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים ומאמנת אישית, יש כמה טיפים שיעזרו לכם לצלוח את הפרידות בשלום.
- לא נלחצים! זה טבעי וזה יעבור. כשאנחנו נהיה רגועים, נוכל להכיל את הלחץ שלהם.
- מנסים להגיע כמה שיותר מוקדם בבוקר כדי שלא ניכנס לתוך ההמולה של גן, אלא שיהיו מינימום ילדים וסייעת עם ידיים פנויות לעזור.
- עושים טקס פרידה קבוע, קצר. לא נשארים הרבה בגן. מחפשים סייעת אוהבת שתחזק ולאפשר פרידה טובה. אפשר להגיד שלום מהחלון (אם יש כזה). ולא נעלמים לילד בלי להיפרד.
- כשהילד חוזר הביתה מהגן, מעודדים אותו כמה שיותר: איזה בוגר אתה, הולך לגן של גדולים… איזה יפה אתה נפרד מהחברים בסוף היום… מעצימים כל מה שאפשר.
- אם הוא פורק את כל המתח כשהוא חוזר מהגן (בוכה, מתרגז בקלות) – להבין שהוא מחזיק את עצמו כל היום. בדיוק כמו כשאנחנו חוזרים הביתה ומתנהגים בקצת פחות איפוק מאשר בעבודה. חשוב להיות אמפתיים להתנהגויות האלה במיוחד בתקופה הזו.
- נכון שמסקרן אותנו לדעת, אבל לא חופרים לילד "איך היה בגן". מספרים איך היה בעבודה שלנו כבדרך אגב. אם אנחנו יודעים משהו (למשל, היה היום חוג התעמלות) אפשר לספר: "שמעתי שהיה לכם היום בגן חוג התעמלות! הגננת שלחה תמונות, רוצה לראות?".
- וכשהוא מתחיל לספר מה היה בגן, קודם כל להקשיב. לא להיות ביקורתיים (למה לא החזרת לו!?) ולפני שמייעצים (בפעם הבאה תגיד לגננת!), שואלים: מה אתה חושב שכדאי לעשות בפעם הבאה?
- אם אנחנו מודאגים או חוששים, אפשר לשאול את הגננת (לא בשעות הגן – זה יוצר פחות תשומת לב לילדים), כשבאים לקחת בסוף היום או לשלוח הודעה בערב: איך היה ליונתן היום? עם מי הוא שיחק?
- כדי להעמיק את ההיכרות עם הילדים מהגן, מומלץ אחר הצהריים להפגיש אותו איתם בבית, בחוג או בגינה.
- בבוקר לקום עם אנרגיות טובות, כי אנרגיה מדבקת. להלהיב: הולכים לגן, איזה כיף! נכון שאתה אוהב לשחק עם… היום יש חוג של… בוא נלך לשחק בקוביות הגדולות שאתה אוהב… שיהיה לו למה לצפות, דברים שהוא מחכה להם.
ובעיקר: סומכים על הגן ועל הצוות, שאנחנו משאירים אותו בידיים טובות (אם אנחנו לא סומכים – אנחנו משדרים חוסר ביטחון לילד), וסומכים על הילד שלנו שנתנו לו כלים להתמודדות.
