ההכרה בתפקיד הרוחני של הסבתא עבר לא מעט גלגולים, דרך התפתחות מהירה וגלובלית, כזרז לעולמנו המתפתח כאן ועכשיו. אנו מכירים את דמות הסבתא היהודייה המאכילה את ילדיה ונכדיה סביב שולחן ארוך. הסבתא של היום שונה מעט מן התפיסה העתיקה והוא מושפע לרוב מתפקידי האישה המתהפכים ותופסים צד אחר, אולי יותר גברי, סוגים שונים של משפחות מעורבות, ומכאן גם שמבנה המשפחה עובר שינויים המותאמים למצב.
האישה החדשה
במציאות העכשווית נשים מגיעות לרמה רוחנית גבוהה יותר, ומכורח המציאות הן קורסות תחת עומס התפקידים: הן חייבות לצאת לעבוד בשל המצב הכלכלי ומצד שני מאוד פוחדות לפספס את החינוך הרוחני של ילדיהן. הקצה הדקיק הנ"ל גורם לתחושה של החמצה, של רצון לעשות הכל יחד, מבלי באמת למצוא את הנוסחה שתעזור לנו לצלוח את המשימה.
מאז ומעולם האישה אחראית על חינוך הילדים והמשך הדור, היא לעיתים עלולה לאבד את האמונה בעצמה ובמימוש תפקידה כאם יהודייה. וכאן על פי התפיסה הרוחנית נכנס מקומה של הסבתא.
אור גדול מאיר הכל
תפקידה של הסבתא לחזק את ביתה והרבה מאוד פעמים לאפשר לה להיות האישה שהיא רצתה להיות בחזונה שלה, ואולי לא הצליחה. הסבתא מייצגת מגדלור שמאיר את הדרך גם בזמנים החשוכים, בימים בהם הקושי שולט, מתפקידה למקד, לכוון ולהעביר ידע חוויתי, מתנה אשר ניתנה לסבתא כהזדמנות במעגל השלישי לחייה.
ההכרה בזכות, לגדל ולחנך את ילדינו, היופי והאצילות לשמר את הדמות ולתעל את זמן האיכות המשותף, מתהדק כחוויה מתקנת, בעוד זיכרונות ילדות מעלים בנו ריחות, וחוויות מושרשות. אלא שכיום המודעות וההכרה הם בראש ובראשונה כעמוד אור לעיננו.
לידה מוקדמת – זמן להילחץ? עוד בכתבה בהאה>
סבתא עוזרת?
סבתות כיום בעידן האינטרנט והפייסבוק מעודכנות ועוקבות אחר פעילויות נכדיהם וילדיהם, אני מאמינה שלנו הסבתות כבר יש מספיק חברים. השאלה החשובה היא: כיצד אנו תורמות לחיבור השורשי כהגשמה עצמית?
לא מעט נשים צעירות אשר מגדלות משפחה לתפארת נעזרת בשירותי הסבתא הצמודה, מה קורה כשהיא לא צמודה אלייך? לרוב עולה מרמור, לצד השאלה: למה את לא באה לבקר? האם את לא מתגעגעת לנכדייך? אני מותשת, קורסת, זוקקה לעזרה, האישה שהפכה לא מזמן לאמא ורצה בין מטלות היום יום השוטפות לריצות מקצועיות ואישיות שעוזרות לה לרוב להתפתח, זקוקה גם להיות אותה ילדה קטנה שצריכה עכשיו חיבוק גדול של אמא. אז כן יש הבדל בין חיבוק של אמא לחיבוק של סבתא, כן יש הבדל עצום בין סבתא שגרה בסביבת מגורייך ועוזרת כשאת צריכה "רק לקפוץ לסופר" מאשר הסבתא שאתם רואים רק בשבתות, אחת לחודש. אנו כנשים עושות עבודה עצומה של חיבור פנימי, אנו לא מוותרות על עצמנו, מאפשרות לעצמנו להיות, לצמוח ולהתפתח, לא משנה באיזה גיל מדובר. אין גיל לסבתא, אין גיל לעזרה, יש סיבה ותוצאה, לרוב העזרה הרוחנית, חשובה הרבה יותר מהעזרה הפיזית.
שיחת טלפון אחת ליום בה הבת תוכל לפרוק את סיפוריה הטובים יותר או פחות, הסבתא תקשיב, תיתן את דעתה, תשתף מחייה שלה, תתמוך ברמה הרגשית, תשמע סיפורים מצחיקים, חשובים, עצובים, מכעיסים… על נכדיה. סבתות – אפשר וכדאי למצוא את הדרך להיות שם לצד ביתך, גם אם אינך קרובה גיאוגרפית.
התייבשות בקרב תינוקות – כמה חשוב לו לשתות בחודשי הקיץ? בכתבה הבאה >
