הוא נתפס אצל רבים כמובן מאליו, אולי אפילו כמעין 'תוצר לוואי', אך בפועל הצחוק חשוב מאין כמותו – כבר מהילדוּת. ניסינו להבין, בעזרת ד"ר דינה אייזן, מה הופך את הצחוק וההומור לחשובים כל כך בחיינו וכיצד הם משפיעים על הילד ועל המשפחה כולה.
הצחוק וההומור מלווים אותנו בכל צעד ובכל רגע בחיים, אבל אנחנו לא תמיד עוצרים כדי להבין מה הופך אותם לחשובים כל כך. מתברר שהם חשובים מאוד, אפילו קריטיים, עוד מהרגע שאנחנו נולדים. למעשה, הם אפילו משפיעים על אופיו של התא המשפחתי.
"כשיש אווירה של הומור בבית, כולם נדבקים", אומרת ד"ר דינה אייזן, מומחית ברפואת משפחה אשר מרצה בנושא בריאות ושמחת חיים ומעבירה קורסים על חשיבה אופטימית. "הרפואה המודרנית לא יודעת להגיד עדיין אם ההורים מעבירים את ההומור לילדים או שהילדים נולדים עם חוש הומור, אבל מה שבטוח הוא שככל שההורה יותר משוחרר ויכול להיות קצת יותר ילד בעצמו, זה מסייע לילדים ויוצר אווירה טובה יותר בבית. אני מעולם לא נתתי עונש לילדים שלי, לא איימתי עליהם ולא צעקתי עליהם, והם הפכו להיות בני אדם מאוד נחמדים…", מוסיפה ד"ר אייזן, שגם חיברה את הספר 'מסע אל ממלכות פנימיות', על הקשר בין בריאות לשמחת חיים.
האם הצחוק יכול לתרום גם לקרבה בין הורה לילד שלו?
"ילדים נענים בצורה מאוד טובה להומור. הם מאוד אוהבים לצחוק ולשחק, וההומור הוא חלק מכל המכלול הזה. לכן כשמשתמשים בהומור אפשר להשיג דברים נפלאים ששום עונש או פרס אחר לא יוכלו להשיג. אפשר להפוך כל מטלה בבית למשחק: לערוך תחרות משעשעת בין הילדים, להגיד לילד לסדר את כל הדברים בחדר שלו לפי צבעים ובעיקר להיות יצירתיים. למשל, כשבנו את מכשירי ה-MRI הראשונים, גילו ש-80% מהילדים נזקקו לטשטוש כדי שלא יזוזו לאורך הבדיקה. חשבו כיצד לחסוך את זה מהם, ובנו את המכשירים בצורה של ספינות פיראטים. כתוצאה מכך, רק 20% מהילדים היו זקוקים לטשטוש או להרדמה. זה כוח בלתי רגיל.
גם אני חוויתי את זה באופן אישי, כשעבדתי בקיבוץ בצפון כרופאת משפחה: בהתחלה חששתי מאוד שהילדים לא יחזרו אליי אחרי שעברו אצלי בדיקה כואבת או לא נעימה, אבל בדיוק אז למדתי קוסמוּת והתחלתי להופיע בקיבוץ. הילדים זכרו אותי כקוסמת וכדמות משעשעת, והיו נכנסים בשמחה למרפאה לעבור כל בדיקה – העיקר שאעשה להם קסם".
האם יש קשר בין הצחוק לבין התפתחותו התקינה של הילד?
"תינוקות מתחילים לצחוק בסביבות גיל שלושה חודשים. זהו בעצם הכלי הראשון להתחברות, ליצירת קשר חברתי. אבל זה לא נעצר כאן: עם הזמן התברר שהצחוק קריטי להתפתחות שלנו בצורה בלתי רגילה ולמעשה, אחד הקריטריונים לבדיקת התפתחותו של הילד בגיל קטן הוא היכולת של התינוק לצחוק. אם אין לו היכולת הזו, ייתכן שהוא סובל מבעיה רפואית כלשהי.
לצחוק ישנן כמובן השפעות רבות נוספות, פיזיולוגיות, ביוכימיות, נפשיות ורגשיות, שנמשכות למעשה לאורך כל חיינו. בעיניי זו התרופה הכי טובה, וקיבלנו אותה בחינם, בלי שנידרש לטופס 17. הצחוק גורם לשחרור של אנדורפינים, חומרים דמויי מורפיום שמסייעים אפילו לשיכוך כאבים. ראיתי את זה בעצמי, כשעבדתי עם ליצנים רפואיים: כשהחולים צוחקים, ובעיקר כשמדובר בילדים, הם מתמודדים ביתר קלות עם בדיקות קשות, כי הצחוק 'מתחרה' על אותם קולטנים במוח עם קולטני הכאב. כשאנחנו צוחקים, אנחנו קושרים את האנדורפינים לקולטנים האלה וכך למעשה תחושת הכאב פוחתת".
ישנם הבדלים בשימוש ובמשמעות הצחוק בהתאם לגיל של אותו אדם?
"ישנם הבדלים משמעותיים. מחקרים מראים שילד בן חמש צוחק בין 300 ל-500 פעמים ביום, ואילו מבוגרים – 15 פעם ביום בלבד. הירידה הזו מדהימה. ככל הנראה ישנו קשר בין ההבדל הזה לבין העובדה שהאונה המצחית, האונה הביקורתית, מתפתחת בגיל מאוד מאוחר ומשלימה את התפתחותה אפילו אחרי גיל 20. לכן בגיל צעיר יש לנו פחות עכבות, אנחנו שיפוטיים פחות, אנחנו לא מרגישים מגוחכים ולא מרגישים שזה לא במקום או שזה לא יפה. זו אחת הסיבות מדוע בגיל צעיר אנחנו צוחקים יותר. חוץ מזה, צריך לזכור שבגיל יותר מבוגר מגיעה המשכנתא וכל הדברים הנלווים אליה, וזה פחות מצחיק…".
האם לדעתך ישנה חשיבות רבה יותר לצחוק בגיל מסוים?
"מתוך התבוננות אישית ראיתי שצחוק בגיל השלישי מעיד על חוסן נפשי מרשים. זה נראה לי כמו משהו מאוד חיוני בגיל הזה. בבתי דיור מוגן למשל, אלו שיודעים לצחוק יהיו גם יותר חברותיים ויותר שמחים. הם סובלים פחות, כנראה, מהחלק האחרון של החיים. אני חושבת שבגיל מבוגר חשוב לטפח דווקא את התכונה הזו, לצאת מהמרפאה ולעשות דברים שטותיים, לעסוק במשהו שגורם לאותו אדם לצחוק. בזקנה יש לזה חשיבות רבה, יותר מאשר בכל שלב אחר של החיים".
הצחוק יכול לשמש גם ככלי מחנך?
"בהחלט. קודם כל, לדעתי כל שיעור בבית הספר צריך להתחיל בתרגיל של יוגה צחוק או בבדיחה. מעבר לזה, הצחוק יכול ללמד את הילדים דבר חשוב: איך לצחוק על עצמם ואיך לקחת את עצמם יותר בקלות. בדרך הזו הם יוכלו להבין שכדי לפתח חוסן נפשי עליהם להסתכל גם על החלקים הפחות נוחים בעצמם, אלו שהם פחות אוהבים, ולעשות את זה בסלחנות. נוסף על כך, מאוד חשוב ללמד אותם לא לצחוק על מישהו אחר ולא ללגלג, וגם לא להשתמש בהומור 'רעיל': ציניות ואירוניה עם ילדים זה דבר שהוא ממש אסור מבחינתי. הם לא מבינים את המשמעות האמתית עדיין, הם קולטים הכול ומאמינים להכול.
אבל מעל לכול, חשוב מאוד ללמד ילדים בגיל בית הספר כיצד לחשוב, וחלק מהותי מזה הוא רכישת חשיבה יותר קלילה: לא תמיד צריכים לשאוף להישגים לימודיים ולציונים גבוהים, כי ההישג הכי גדול הוא שהאדם חי בשלום עם עצמו. הצחוק וההומור עוזרים מאוד להבין את זה".
לסיום, ניתן לומר שילדות שמחה תשפיע על הילד לאורך כל חייו?
"זה הרבה יותר מהשפעה כזו או אחרת – שמחה וצחוק בילדוּת הם עניין קריטי. התקופה הזו היא הדבר החשוב ביותר בחייו של כל אדם, זה מה שילווה אותו לכל החיים. לכן אנחנו צריכים להשקיע את כל המשאבים שלנו בילדים שמחים. זה משנה את העולם, וזה מה שיציל אותנו כחברה ובכלל. אני משוכנעת בזה: ילדים הם התקווה שלנו".
