יש אימהות שמתאהבות בעובר ברגע שהן יודעות שהוא נמצא שם, עם הידיעה על קיומו של ההיריון, אולם מרבית האימהות מתחילות להיקשר באמת לעובר כשהוא מתחיל לתקשר איתן, וזה קורה לרוב עם הבעיטות הראשונות, חוויה שאימהות רבות מתארות כמרגשת להפליא.
מחקרים שונים מוכיחים שהעובר מרגיש וחש דברים כבר בשלבים מוקדמים של ההיריון, גם אם בשלב הזה האימהות לא חשות זאת עדיין. העוברים יכולים לחוש אם האם לחוצה או כועסת (וזו סיבה טובה נוספת לקחת דברים בקלות ולשמור על רוגע במהלך ההיריון), לשמוע מוזיקה ולהגיב לה, לחוש כאב, לזכור, ויש מחקרים שמעידים על כך שלמהלך ההיריון ולחוויות שהעובר עובר יש השפעה רבה על המשך חייו, באופן לא מודע.
אז איך בעצם אפשר לתקשר עם העובר שלנו, לדעת מה עובר עליו וגם להעביר לו את התחושות שלנו? הנה כמה דרכים.
מוניטור
אחת הדרכים המקובלות והוותיקות בעולם הרפואה שמאפשרת לגלות מה קורה עם העובר שלנו שם בפנים היא המוניטור – מכשיר ניטור אלקטרוני רציף שמשמש לרישום פעילות ליבו של העובר (וגם לפעילות הרחם. הניטור המבוצע הוא לרוב חיצוני, כאשר סביב בטנה של האישה ההרה כורכים שתי רצועות גמישות, שלכל אחת מהן מחובר מתמר. מתמר אחד קולט את קולות לב העובר והמתמר השני רושם על גרף את פעילות הרחם והצירים.
השימוש במוניטור הוא עניין שבשגרה במהלך הלידה, אבל הוא מתרחש פעמים נוספות במהלך ההיריון – למשל, כשהיולדת עוברת את מועד הלידה המשוער או כשהיא לא חשה בתנועות העובר ורוצים לוודא שהכל בסדר.
כל בדיקות האולטרסאונד שצריך לעבור במהלך ההריון>>
תנועות העובר
בתנועות העובר ניתן לחוש לרוב סביב השבוע ה-20 להריון, כאשר יש אימהות שחשות את העובר מתנועע ברחמן כבר בשבוע ה-13, ואילו אחרות לא חשות את העובר זז אפילו בשבוע ה-24 להריון.
תנועות העובר משתנות במהלך ההיריון – בתחילה האישה ההרה חווה אותן כמעין רפרוף, ובמהלך ההיריון מרגישים אותן יותר כבעיטות, מכות אגרוף, גלגולים או התפתלויות, ותדירותן הולכת וגדלה (אם כי עשויה לרדת לקראת סוף ההיריון, מכיוון שהעובר גדול יותר ויש לו פחות מקום לנוע בתוך הרחם).
איך מעודדים את העובר לבעוט?
אחת הדרכים המקובלות, שאימהות רבות שמחות לאמץ, היא אכילה של משהו מתוק. הסוכר משפיע על העובר ממש כמו עלינו וגורם לו להיות נמרץ יותר, לפחות לפרק זמן קצר. לכן אכילה של שתי קוביות שוקולד, למשל, יכולה לעשות את העבודה. יש הטוענים שגם שתייה (לא בהכרח מתוקה) מעודדת את העובר להתנועע בתוך הרחם. בנוסף, מומלץ לשכב על צד שמאל (שרבים טוענים שהיא גם תנוחת השינה המועדפת במהלך ההיריון) כדי לעודד אספקה מקסימלית של דם לרחם.
איך עוקבים אחר תנועות העובר?
החל מן השליש השלישי להיריון יש חשיבות רבה במיוחד למעקב סדיר אחר תנועות העובר, משום שירידה בתנועות העובר עלולה להעיד על מצוקה. לכן, חשוב לבצע מעקב קפדני אחר תנועות העובר שלוש פעמים ביום (גם אם האם חשה את העובר במהלך השגרה היומיומית).
כדאי לפנות כחצי שעה למשימה בכל פעם (הזדמנות מצוינת לקצת מנוחה שהיא חיונית מאוד לכל הריונית). יש לדאוג לסביבה נקייה מהסחות דעת, לשכב על צד שמאל ופשוט להתחיל לספור. בפרק זמן של חצי שעה כדאי לספור לפחות חמש תנועות. אם לא מרגישים בתנועות, כדאי לאכול משהו מתוק ולנסות שוב. אם עדיין לא חשים בתנועות, כדאי לנסות שוב מעט יותר מאוחר, מכיוון שהעובר ישן לעיתים בתוך הרחם בפרקי זמן קצרים (של כ-20 דקות בכל פעם). במידה שגם בניסיון נוסף לא חשים בתנועות העובר או שיש ירידה בתנועות, יש לפנות לרופא המטפל בהקדם.
דיבור עם העובר
על אף שיש מי שיתייחסו לנושא בסקפטיות, מאחר שחוש השמיעה של העובר מתחיל להתפתח מן השבוע ה-16, מומלץ מאוד לדבר אליו בקול רגוע, לספר לו סיפורים, לחלוק איתו מחשבות ולומר לו כמה הוא אהוב ורצוי. העובר מגיב בחיוב לקולה של האם, ויודע להבדיל בין קולה לבין קולן של נשים אחרות. לכל אלה עשויה להיות השפעה חיובית על העובר ועל התקשורת בין האם לעובר. גם האב מוזמן להצטרף, שכן העובר מסוגל, החל מהחודש החמישי לערך, להבחין גם בצליל קולו של האב.
מוזיקה
בנוסף לדיבור עם העובר, בשל העובדה שהעובר מסוגל לשמוע, כדאי להשמיע לו מוזיקה החל מן החודש החמישי להריון, אז הוא מסוגל לשמוע את קולות הסביבה (ולא רק את רחשי גופה של האם).
לא כל מוזיקה מתאימה להשמעה לעובר, וכדאי לבחור במוזיקה מרגיעה ומוזיקה קלאסית, או פשוט לשיר לו. מחקרים שונים הראו שהמוזיקה מרגיעה את העובר (וגם את האם, מה שבוודאי מסייע לעובר לחוש נינוח יותר). יש גם מחקרים שמעידים על כך שתינוקות רכים שהושמעה להם מוזיקה לה האזינו באופן קבוע עוד בהיותם ברחם, הצליחו לזהות אותה והפכו לרגועים יותר כששמעו אותה. מחקרים אחרים מצביעים על כך שהאזנה למוזיקה קלאסית ברחם תורמת לפיתוח האינטליגנציה.
* מדריך מיוחד לבן הזוג של האישה ההרה>>
