תופתעו לגלות: מה עובר על הילדים כשאתם רבים בנוכחותם?

נסו להיזכר בביטוי הראשון ששמעתם את הוריכם אומרים באנגלית כשהייתם קטנים. סיכוי סביר הוא שזה היה "נוט אינפרונט אוף דה צ'ילדרן" (Not in front of the children). בילדותנו, בכל פעם שהחל ויכוח או מריבה בין ההורים, לרוב היה אחד מהם מזכיר לשני "לא לפני הילדים" (ובמידה ושכחו, תמיד נמצאה איזו חמות או גיסה שתדאג להזכיר להם). הכלל הבלתי כתוב היה שאסור לילדים להיחשף לשום ויכוח שהוא בין ההורים. הם קטנים ושבריריים, אינם מבינים מה מתרחש וכל עדות למצב שכזה עלולה להכניס אותם לחרדה ואפילו לגרום להם, חס ושלום, לטראומה.

בעוד שהרצון והצורך להגן על הילדים הוא ברור ונכון, כדאי לעצור ולחשוב על ההגיון שמאחורי הניסיון להימנע באופן מוחלט מלחשוף את הילדים לויכוחים בין הוריהם.

כהורים, תפקידנו הוא להכין את הילדים לחיים. עלינו ללמדם את דרכי העולם ולתת להם כלים להתמודד עם סיטואציות שהחיים יזמנו עבורם. ויכוחים, אי הסכמות ואפילו מריבות בין אנשים הם חלק לגיטימי מהחיים. אהבה ויחסים אינם נטולי מכשולים וקיומו של ויכוח בין אוהבים אינו סותר או מבטל את האהבה או מערער בהכרח את חוזקו של הקשר. ההורים מהווים את נקודת ההתייחסות הראשונה של הילדים, ייצוג מקומי של העולם, אם תרצו. ילדים שלא יראו את הוריהם מתווכחים לעולם, עלולים לגדול במחשבה שקשר טוב, אהבה וזוגיות לא יכולים לכלול ויכוחים.

עקב הנטייה של ילדים לעשות הכללות למה שהם רואים, הם עלולים לחשוב שטיבו של כל קשר, יימדד לפי היעדרותם של ויכוחים או אי הסכמות ממנו. בנוסף, בפעם הראשונה שייתקלו בויכוח או ריב, עם חבר טוב או עם בן זוג, לא יהיו בידם הכלים להתמודד עימו או להכילו.

יש להיות מודעים לרגישותם של ילדים לניואנסים. אני קוראת לילדים "צלמי פפראצי" פרטיים שלנו. הם מתבוננים בנו כל הזמן, תופסים אותנו ברגעים בהם אנו לא במיטבנו, ותמיד שמים לב למה שאנו עושים יותר מאשר למה שאנו אומרים. כמו תמונה שעלולה להיות ייצוג מוטה של המציאות, כך פרשנותם של הילדים למה שהם חשים או רואים עלולה להיות מוטעית, אם לא נדע לתווך עבורם את המתרחש. ילד שחש כי בין הוריו יש מתח, אך המתח הזה תמיד מוצנע ומוסתר, עלול להיות בחרדה גדולה יותר דווקא בגלל התחושה שמשהו מתרחש מאחורי גבו.

אז מה בכל זאת כדאי לעשות כשיש ויכוחים בין ההורים?

בחרו את הקרבות שלכם ושמרו על אותנטיות

כן, ברמת העיקרון כדאי להשתדל שהויכוחים בין ההורים לא יתקיימו מול הילדים. יחד עם זאת, במידה ויש עניין בוער שדורש התייחסות ונוצר ויכוח בין ההורים עקב חילוקי דעות, לא חייבים "להצניע" אותו. אתם בני אדם וכבני אדם, גם אם אוהבים, מתווכחים. הדבר מעניק לילדים ייצוג אותנטי של המציאות והם לומדים שויכוחים הם חלק ממערכת יחסים בריאה ונורמלית. יש להם מה להרויח אם יראו כיצד הוריהם פותרים בעיה.

זה לא ה"מה", זה "האיך"

אם נוצר ויכוח מול הילדים, חשוב שתמקדו אותו בסוגייה שעל הפרק בלבד ולא תגלשו לעלבונות אישיים או שפה לא ראויה. התמקדו בבעיה ולא באדם. חוסר כבוד והרמת הקול אינם מהווים מודל חיובי עבור הילדים. ויכוח, גם אם סוער, שיתנהל בכבוד ובטונים נורמליים ילמד את הילדים שגם אם אתם חלוקים בדעתכם, אתם ממשיכים לאהוב ולכבד זה את זה כאנשים.

תנו להם הסבר, אל תשאירו אותם להסיק מסקנות לבד

ילדים שנחשפים לויכוח בין הוריהם יכולים לשאול "מדוע אתם רבים?" או אפילו לומר "תפסיקו לריב!". יש כאלה שפשוט נסוגים לחדרם מבלי שההורים שמים לב כדי לא לחוות את החרדה שהדבר עלול לעורר בהם. בכל מקרה, חשוב שתתנו לילדים הסבר, מעובד לגילם, למה שמתרחש. רצוי לבחור בהסבר קצר ופשוט. לדוגמה: "אמא ואבא מאוד אוהבים אך לא תמיד מסכימים על הכל וזה בסדר. אנחנו מנסים לשכנע אחד את השני ובקרוב נפתור את העניין". אם לילדים יש אחים, ניתן גם להסתייע בדוגמה מעולמם הם: "אתה ואחותך רבים לפעמים, נכון? זה לא אומר שאתם מפסיקים להיות אחים או שאתם לא אוהבים זה את זו. גם אתם רבים ואז משלימים".

רבתם מול הילדים? הקפידו גם להשלים מולם

ילד שראה את הוריו רבים אך לא ראה אותם משלימים, החמיץ חלק חשוב בתהליך. חשוב שהילדים יראו אתכם פותרים את הקונפליקט בצורה חיובית וחוזרים להתנהלות הרגילה. מי שראו את הוריהם מתווכחים, ראוי שגם יראו אותם משלימים ונותנים חיבוק ונשיקה. כך ילמדו שבחיים אפשר לריב אך גם להשלים ושויכוח הוא חלק מהיחסים ולא איום עליהם.

הילה לוי היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים – כאן גרים בכיף