מעבר מזוג לשלושה, למעשה מזוג למשפחה, הוא שינוי גדול שמצריך הכנה מוקדמת. עם הצטרפותו של תינוק למשפחה נוספים תפקידים והתמודדויות, וכך היוצרות מתהפכות והזמן הפנוי הופך למצרך יקר ערך. מרגע חזרתנו עם התינוק לבית, החיים משתנים ללא היכר. ראשית, חל שינוי במרחב הפיזי – אני זוכרת את חזרתי הביתה מבית החולים ואת התחושה שחזרתי לבית אחר. חפצים חדשים מילאו את הבית: עריסה, עגלה, שידת החתלה, מוצצים, טיטולים ועוד.
מלבד השינוי במרחב הבית חל גם שינוי גדול בדינמיקה הזוגית כאשר עצמאות מתחלפת בתלות. אם עד עכשיו היית אישה עצמאית שמתנהלת לפי לוחות הזמנים שלך, נכנס לתמונה תינוק קטן שזקוק לנו ומכתיב את לוחות הזמנים. בלי הכנה מוקדמת אנו חוות סיטואציות שבהן קשה למצוא זמן כדי לספק צרכים בסיסיים שלנו כגון אכילה, שינה ועוד. חלוקת התפקידים הזוגית שעבדה עד עכשיו כבר לא רלוונטית ולא עומדת במבחן המציאות.
עבור נשים רבות המעבר מעצמאות לתלות הוא לא פשוט. לדעת לבקש עזרה אינו דבר טריוויאלי כלל וכלל. עד היום יכולנו לדאוג לעצמנו ולרוב גם לבן/בת הזוג. עכשיו בלית ברירה עברנו לצד השני, שבו אנו צריכות שידאגו לנו.
* מה עובר עלינו אחרי הלידה? מדריך מיוחד לבן הזוג של היולדת>>
בלי ניחושים ובלי האשמות
פעמים רבות בזוגיות יש לנו צורך שבן/בת הזוג יקראו או ינחשו אותנו, שיידעו מה אנחנו רוצות מבלי שנצטרך לבקש. לרוב זה קיים בפנטזיה, והמציאות שונה לחלוטין: בני הזוג לא תמיד מוצאים את מקומם לאחר הלידה, קל וחומר שאינם יכולים לנחש מה עבר עלינו ומה הצורך שלנו עכשיו (גם אם נכחו פיזית בחדר הלידה). מניסיון אישי, בעצמי לא תמיד ידעתי בעצמי מה הצורך שלי בתקופה זו, כך שלדרוש זאת מבן הזוג זה בהחלט מוגזם.
מה הפתרון? לכאורה קל לביצוע: כשיש לכן צורך, אמורנה אותו. אל תצפנה לניחושים וכך גם לא תתאכזבנה. יחד עם זאת, זה בהחלט לא פשוט לעשות שינוי בדפוסי התנהלות שמלווים אותנו שנים. אני ממליצה על קיום שיחה פתוחה שבה תעלו את תחושותיכן לגבי ההתנהלות לאחר הלידה (גם אם טרם ילדתן) ומה אתן מעריכות שתרצו מבן/בת הזוג.
לדוגמה: לי היה מאד חשוב להתקלח בבוקר, להתחיל את היום רעננה, להתאפר וללבוש ג'ינס. לא אוהבת להסתובב בפיג'מה. ביקשתי מבן זוגי לאפשר לי את הזמן הנדרש לכך בבוקר, גם אם במחיר של הגעה מאוחרת מעט לעבודתו.
הצעה נוספת היא להתחיל לדבר במסר "אני". הכוונה היא לדבר על הרגש שלנו במקום להפנות אצבע מאשימה. מדוע זה כדאי: כשבאים בתלונה כלפי הצד השני זה חוסם את השיחה, בן הזוג חש מותקף ומרגיש צורך להתגונן. כשמדברים על רגשות וצרכים שלנו זה מתקבל בצורה טובה יותר. לדוגמא: במקום לומר "אתה כל הזמן חוזר מאוחר מהעבודה ובכלל לא חושב עליי" אפשר לומר: "אני צריכה שתגיע מוקדם יותר, הנוכחות שלך מקלה עליי". במקום לומר: "אתה לא עוזר לי בבית וכל הנטל נופל עליי" אפשר לומד "אני צריכה את העזרה שלך בבית, קשה לי לעשות הכל לבד".
ביחסים, הכל מתחיל ונגמר בתקשורת טובה, וכמו במגרש הספורט – אם רוצים להיות בכושר צריך להתאמן על מנת לראות תוצאות. אני מאחלת לכל ההורים הטריים ולאלו שבדרך תקשורת פתוחה והסתגלות קלה.
