כשמדברים על הלידה, מדברים ברוב המקרים על אירוע משמח ומלא התרגשות. ככה זה בד"כ, אבל לא תמיד.

מה שלא מספרים זה שעבור חלק מהנשים חוויית הלידה היא מתסכלת, כואבת פיזית וגם רגשית. ישנן נשים, שחוויית הלידה תחרט אצלן כזיכרון מאכזב, מתסכל, מלווה בתחושת חוסר אונים וחוסר שליטה. זיכרון שימשיך להעסיק ולהטריד לאורך זמן. זיכרון שמשפיע על כל תחומי החיים. כשזה המצב, כדאי לעשות תהליך של עיבוד רגשי לחוויה - מה שמכונה "עיבוד לידה".

סיפור הלידה של טלי* (שם בדוי)

"לא חשבתי שזה משהו שאני צריכה, עיבוד לידה. לא חשבתי שעברתי משהו מיוחד. הלידה שלי הייתה קצרה, התינוק בסדר וגם אני .זה גם מה שכולם אמרו לי מסביב, אז מה את מתלוננת? מתבכיינת?" אז זהו, השיח העצמי הזה שמושפע לחלוטין ממה שאומרים לנו מסביב - ממש לא מגיע לך לאחר לידה! גם אם הלידה הייתה קצרה יחסית, וברור שגם אם (תודה לאל) את והתינוק בסדר.

מה קרה לטלי לאחר הלידה?

היא הרגישה שמשהו "תקוע לה", בקשר ללידה, שהיא מתכווצת מהזיכרון. כל דיבור על הלידה מקפיץ אותה, שיש לה פלשבקים ושהיא מלאת פחדים. היא זוכרת את התחושה הזו שלא ראו אותה, שהיא היתה שקופה וזנוחה, שהרגישה חסרת אונים וחסרת שליטה וזה מפריע לה ולא נותן לה מנוחה!

האם היתה לטלי לידה טראומטית?

זה בעצם העניין החשוב בהקשר לטראומה בלידה. האופן בו כל אשה תופסת את חוויית הלידה שלה.

תפיסת חווית הלידה היא סובייקטיבית וחווית הטראומה היא בעיני המתבוננת בלבד! רק את יודעת מה עברת שם, מה היה לך קשה ובלתי נסבל. אם הרגשת שקופה ובודדה או חסרת אונים וזנוחה.

שיח של אחרים, מקטין ומפחית מערכם של הדברים, שהם כל כך משמעותיים עבורך. שח שאולי אפילו, מבטל אותך? ושוב, גורם לאותה חוויה שלא רואים אותך.

ולמה זה חשוב - האופן בו נתפסת חוויית הלידה שלך?

תפיסת חווית הלידה משמעותית מאוד לתחושת הערך העצמי שלך, לקשר עם התינוק, להנקה, לזוגיות, למיניות, להחלטות שלך בקשר להריון וללידה הבאים ובכלל להמשך החיים.

חוויית לידה קשה, בדרך כלל, "לא הולכת לשום מקום" והיא ממשיכה להעסיק עוד ועוד. אנחנו יכולות לספר לעצמנו כל מיני סיפורים ולנקוט אסטרטגיות כאלה ואחרות כמו:

- להגיד שאצל הרבה נשים זה ככה

- לחשוב שאולי אני לא בסדר כי אף אחת לא סיפרה לי על חוויה דומה...

- לדחות את ההריון הבא

- לבקש ניתוח קיסרי

- לקחת ליווי ללידה

אלו דברים שיכולים לעזור אבל מה שהכי יעזור זה לחזור לשורש.

לחזור לסיפור הלידה ולהתבונן בו מחדש. לבדוק מה היה לך שם קשה, מה הרגשת, מה חשבת, מה היו התחושות בגוף. ואז, לבדוק מה היית צריכה שם, כדי להרגיש אחרת. בתהליך של עיבוד לידה, נבנה יחד את הגשר מעל הפער בין מה שציפית שיקרה לבין מה שקרה בפועל. הפער שגורם לכל כך הרבה כאב.

מה היה בתהליך עיבוד לידה עם טלי:

היא פנתה אליי בשבוע 30 להריונה השני כשהבן הבכור שלה בן שלוש.

בתהליך קצר וממוקד של עיבוד רגשי לחוויית הלידה, זיהינו את אזורי אי הנוחות והמצוקה בלידה, בדקנו מה היה לה חסר שם ולמה היא היתה זקוקה? והכי חשוב, איך היא יכולה לבקש את זה בשביל עצמה.

עוד דבר שגילינו תוך כדי הסיפור, מהן נקודות הכוח והחוזק של טלי. לדוגמה: התקשורת הטובה עם בן הזוג שלה והשפה המשותפת שלהם ברגעי הקושי, כמה הוא הבין אותה והיה איתה. בעיבוד לידה, יש מקום לחזק את המקומות הללו. מהם אפשר לצמוח ולבנות את החוסן להמשך הדרך. לאט לאט, בצורה בטוחה וזהירה, פרמנו את הפקעת הסבוכה, התמונה התבהרה, וטלי הרגישה שהיא מנערת את הפחד והכאב וחוזרת לנשום!

ומה עכשיו?

אם הסיפור מדבר אלייך או שאת מכירה מישהי, שמרגישה כיווץ ומחנק בגרון כל פעם שעולה מחשבה על הלידה? שתמונות מהלידה חוזרות כל הזמן? בפלשבקים או חלומות? שכל דיבור על הלידה מקפיץ ? או שנמנעת מלדבר עליה? חשוב לי שתדעי שאפשר גם אחרת.

בואי לבדוק איך את יכולה להקל על עצמך. יש מה לדבר על זה! נשים את הדברים על השולחן ויחד נצא למסע, נעבור שלב שלב ונשחרר את מה שנתקע. נכון, יהיה בזה כאב ויחד עם זאת גם שחרור וריפוי.

דיתה גולן - פסיכותרפיסטית בגישת CBT, מיילדת ויועצת הנקה.

מה לא סיפרו לך על הלידה?

תגובות