ענישה לעומת תוצאות הגיוניות

נעים מאוד שמי דגנית דויטש גנדלר
מדריכת הורים מגיל לידה עד גיל התבגרות, עם התמחות בגיל הרך.
נולדתי בברית המועצות לשעבר, לזוג צעירים שהפכתי אותם להורים. לא היה להם מושג כל שהוא בהורות, או עדיפויות לחינוך, פרט לאלה שעל פיהם הם גדלו, התחנכו, והודרכו ע"י הוריהם.
עד גיל שלוש שלי מרבית שעות היום הייתי בבית סבתי. שם ספגתי חינוך נוקשה, מלטנטי. זה לא אומר שהיא לא אהבה אותי, הסבתא באמת האמינה שדרך החינוך של המקל והגזר אקבל את החינוך שיביא אותי לחיים יותר תקניים ומתאימים לחברה.
לימים בהיות בגיל 10 משפחתי עולה לארץ. החינוך שקיבלתי בבית לא פעם התנגש בזה שדגלו בו המערכות השונות בהם ביקרתי. גדלתי להיות אישה עם לא מעט דילמות ובלבולים מה באמת נכון לי. בעת חינוכו של בני הבכור עשיתי טעויות, חלקן הרות גורל, בגלל שימוש בכוח הענישה, השליטה וחוסר הכבוד כלפי אדם שהוא צעיר ממני.
באמצע שנות ה 40 שלי זכיתי ללמוד במכון אדלר. למדתי שפה חדשה, דרך חיים מאוזנת והוגנת. עברתי תהליך ששינה את חיי הפרטיים וחיי משפחתי. ממקום החדש שלי אני כותבת את המאמר על תוצאות הגיוניות שיכולות להחליף באופן כולל כל סוג של עונש.
תחילה נבין מה היא ענישה?
ענישה היא פעולה של אדם כלפי אדם אחר אשר ביצע עברה כזו או אחרת. עונש מקבל אדם אשר עבר על חוקי החברה בה הוא חי. על פי ויקיפדיה מטרת הענישה " להרתיע את מפר הכללים מלחזור ולבצע את מעשיו פעם נוספת. חוץ מזה לשמש כדוגמא להרתעת עבריינים אחרים. סיבה נוספת היא תחושת הצדק האינטואיטיבית הגורסת, שיש לפגוע בעבריין בצורה שקולה למידת הנזק שהוא גרם."
כעת נבחן את הסיבות אשר בגללן אנחנו מענישים את ילדינו:
האם הילדים שלנו עבריינים?
האם העונש שאנחנו נותנים יכול לשמש דוגמא לאחרים ולו בתוך המשפחה?
האם העונש אותו קיבלו ילדינו קשור למעשה שהם ביצעו?
אם התשובה לשלושת השאלות האלה היא שלילית, סביר להניח שהצורך בעונש נובע מתחושת הצדק שלנו. "הרצון להחזיר לו", "להראות לה מי הקובעת פה".
ענישה במקרה כזה לא תשאיר אחריה השפעה לתווך ארוך אבל תחושת השפלה וניסיון לשליטה תישאר לאורך שנים רבות.
אז מה האלטרנטיבה?
תוצאות הגיוניות.

דוגמא:
אם לא נכנסת למקלחת בזמן, זמן סיפור לפני השינה מתקצר.
אם בחרת להאריך זמן מסך, סביר להניח שלא יספיק זמן למשחק עם חבר.
אם לא הכנת שיעורי בית, תתמודד עם התוצאות מול המורה, עכשיו זה זמן להיכנס למיטה.
יש עוד הרבה דוגמאות.
אני יכולה להביא דוגמא הפוכה אחת.
אני עומדת בתור לקופה בסופר. לפניי זוג. אמא מחזיקה עגלה אבא מחזיק פעוט כבן שנה + על הידיים. האבא והפעוט צוחקים, ואז הפעוט סוטר לאבא. האמא מזדעזעת ונותנת לפעוט מכה על היד. – אכן עונש. מה למד הפעוט? שעל מכות מקבלים מכות. הוא לא למד שלא מכים.
האם זו הייתה המטרה?
לסיכום הנושא אני רוצה להצביע על הרווח של כל הנוגעים בדבר בשינוי גישה. בהחלפת עונשים בתוצאות הגיוניות.
בבית שאני גדלתי בו הייתה לרוב אווירה של מטח, חשש מעונשים, יחד עם זאת זה לא שינה את ההתנהגות שלי. התנהלות דרך תוצאות הגיוניות, תשרה אווירה רגועה ונינוחה בבית.
הילדים יגדלו לתוך אחריות מלאה על מעשיהם.
הילדים לא יחוו תחושת עליונות, שליטה והשפלה מהמבוגרים.
ההורים, יוכלו להתייחס למקרה ולא לילד עצמו.
בואו נזכור: הורות היא אומנות והיא גם התפקיד של חיינו

עונשים לעומת תוצאות הגיוניות

תגובות