"בדורנו העמוס והטכנולוגי, כשהפרעת קשב היא לא אבחנה רפואית אלא מצב קיים אצל כולנו - הורה שמשקיע את זמנו ומרצו בפעילות מוטורית מהנה עם הילד שלו, יבורך", אומרת סיגל ולדמן, פיזיותרפיסטית התפתחותית. לרכיבה מחוץ לבית בכל גיל, יש יתרונות הרבה מעבר להנאה של הילד. לכל שלב בהתפתחות, מתאים "כלי רכיבה" אחר. איך בוחרים את הכלי המתאים וכיצד מלמדים את הילד לרכוב בצורה נכונה? לפניכם המדריך המלא:

בימבה

עם אורות, עם צלילים, בצורת דמות אהובה, או עם משחקים מובנים בתוכה – הבימבות מגיעות בשלל צורות, דגמים ומחירים. נדמה לכם שמדובר בצעצוע פשוט? תופתעו לגלות שהבימבה היא הרבה יותר מזה.

"ילד שמשחק הוא ילד שמתפתח, ולבימבה יש ערך התפתחותי רב", מסבירה ולדמן. "הבימבה יכולה להיות כלי תחבורה יעיל להגיע ממקום למקום, כשהילד הולך לאט אבל רוכב מהר. היא מעניקה לתינוק יכולת להתקדם באופן עצמאי ובגובה, עוד לפני שהוא הולך. בנוסף, הבימבה מחזקת את השרירים ומלמדת את הגוף תבניות תנועה נכונות. למשל, ילד שהריצה שלו מסורבלת והוא נוטה ליפול, לעיתים הקושי הוא באופן שבו השרירים פועלים בזמן ריצה או בשיווי המשקל שלו. הבימבה מחזקת שרירים רלוונטיים לריצה, וגם מאתגרת את שווי המשקל, באופן שונה מזה של הריצה. האימון על הבימבה עשוי להביא לשיפור ביכולת הריצה".

הבימבה הראשונה נראית כמו אוטו עם ארבעה גלגלים, בסיס רחב ונמוך, לפעמים יש "תא מטען" מתחת לכסא. היא מתאימה לילד שעוד לא הולך, או שעושה את צעדיו הראשונים, ומשרתת ילדים עד גיל 3-4 ואפילו יותר.

"זוהי בימבה יציבה, וברגע שילד מגיע עם שתי הרגליים לרצפה, קשה לו ליפול ממנה. האימון של עלייה על הבימבה וירידה ממנה הוא אימון מוטורי נהדר", היא מוסיפה. "ניתן להשתמש בה גם כעגלת דחיפה (ואם ממלאים את "תא המטען" בכמה דברים כבדים, קל יותר גם לשלוט במהירות ההליכה). בדרך כלל בהתחלה מצליחים לנסוע רק לאחור, וזה בסדר. עם הזמן שועטים עליה".

בימבות, אופניים לילדים, תלת אופן — מימין לשמאל ובכיוון השעון: אופני אימון (טויס אר אס), בימבה בטאט (שילב), תלת אופן דונה (שילב), בימבה ג'יפ (שילב) ובימבה כוכב (טויס אר אס). צילומים: יח"צ

איך עוזרים לילד ברכישת שפה? קראו כאן

תלת אופן

הורים רבים משתמשים בתלת אופן כתחליף לעגלה, כשהם בעצמם דוחפים את הילד בעזרת הידית המותאמת לכך. ומתי הילד יכול להתחיל לדווש בעצמו?

"לא נתקלתי בהרבה ילדים שמשתמשים בתלת אופן הנפוץ היום ככלי רכיבה עצמאי", מספרת ולדמן. "כשהילד מגיע לפדלים באופן נוח, הוא לא תמיד מסוגל להבין את התנועה. גלגלי הפלסטיק לא נאחזים טוב על כל משטח, ולפעמים הילד מדווש 'על ריק', וזה מתסכל"

למרות זאת, ולדמן ממליצה לתת לילדים החל מגיל שנתיים – שלוש להתנסות בדיווש: "הדרך הקלה ביותר ללמד רכיבה על תלת אופן היא להציע לילד להניח את הרגליים על הדוושות, ולהסיע את האופניים לאט, כך שהדוושות מניעות את הרגליים שלו. לאט לאט הוא יצטרף לתנועה באופן אקטיבי", היא אומרת.

בימבה ג'וק

אחרי שהילדים שולטים היטב בבימבה הראשונה, ניתן להציע להם בימבות הדומות יותר לאופנוע או את הבימבה, הנקראת "ג'וק". זוהי בימבה בעלת שלושה גלגלים, ולדברי ולדמן מתאימה מאוד לשלב ביניים שבין בימבה לאופניים.

"הבימבה-ג'וק כיפית יותר מאופניים בשלבים הראשונים, התנועה עליה טבעית מאוד, ולא צריך ללמוד להפעיל אותה כמו אופניים", היא מסבירה.

אופני איזון

אופני איזון הם אופניים שיש להם שלדה וגלגלים, ללא דוושות ומערכת הנעה. רוכבים עליהם כמו בימבה, ויש להם שני גלגלים בלבד. לדברי ולדמן, הם עשויים להחליף את שלב הרכיבה על אופניים עם גלגלי עזר.
"יש ילדים שזהו מוצר נהדר עבורם. הם לומדים את האיזון והשליטה באופניים, לפני שהם צריכים להתמודד עם הדיווש, שמצריך כוח רב. אחר כך הם לומדים בקלות רבה לרכוב על אופניים, ולפעמים מדלגים על שלב גלגלי העזר", אומרת ולדמן. "עם זאת, יש ילדים שלא מסתדרים עם אופני איזון, ורכיבה על אופניים עם גלגלי עזר היא מתווך הרבה יותר נכון עבורם. אפשר להציע לילדים לנסות לרכוב על אופניים של חברים ולראות מה נוח יותר, לפני שמחליטים מה לקנות".

אופני איזון - לא כולם מתחברים אליהם. (צילום: פוטוליה)

קורקינט

"קורקינט הוא כלי נהדר. הוא פשוט, הוא אינטואיטיבי, והוא קל ונכנס באוטו", מחייכת ולדמן. "הקורקינט תורם המון לשווי המשקל, ומסייע למציאת הרגל המועדפת על הילד (וזה לא תמיד אותו הצד כמו היד הכותבת). הקורקינט תורם גם לתכנון תנועתי ולהתמצאות במרחב: תוך כדי נסיעה צריך לתכנן האטות, האצות, סיבובים ותמרונים. בנוסף, הוא תורם רבות לתחושת המסוגלות של הילד, תורם לבטחון העצמי, ליכולת ההתמודדות עם אתגרים ולעצמאות בחיי היומיום".

הגיע הזמן לגמילה ממוצץ? כך תעשו זאת נכון

אופניים

גם אם אתם כבר ממש חולמים לרכוב עם הילד שלכם על אופניים, ולדמן ממליצה להמתין עד שזה יבוא ממנו.

"לפני גיל 4 רוב הילדים לא יסתדרו עם אופניים, בגלל הגודל הפיזי שלהם", היא מבהירה. "בגיל 4-5, כשהילד מתעניין ורוצה - זה זמן מתאים לנסות, ובלי לחץ. אותו דבר גם לגבי הורדת גלגלי העזר, כדאי לחכות שהילד יביע עניין לרכוב בלי גלגלי עזר. אם הוא רוכב כבר הרבה זמן ובמיומנות טובה, ולא ביקש להוריד אותם - אפשר להציע לו. רכיבה ללא גלגלי עזר אפשרית כשיש שליטה בסיסית באופניים: כשהילד יודע להתחיל נסיעה, לעצור, לכוון את הכידון בהתאם לתנאי הדרך ולהתמודד עם מכשולים ועם הסביבה מחוץ לבית".

על השאלה האם זה הכרחי שילד ידע לרכוב ל אופניים, אומרת ולדמן: "התשובה תלויה ברצונות של הילד, של ההורים, ומה קורה בסביבה החברתית שלו. לאחרונה הגיע אלי ילד שמתקשה לרכוב על אופניים, ואמא שלו מוטרדת. במפגש הסתבר שהילד ממש לא מעוניין לרכוב על אופניים, יש לו קורקינט והוא רוכב עליו יחד עם החברים שרוכבים על אופניים. אני מכירה מבוגרים רבים שלא רוכבים, או שלמדו לרכוב כשהחיים זימנו להם סיבה טובה. עם זאת, חשוב לבדוק למה הילד לא רוצה לרכוב: האם הילד לא מעוניין או לא ניסה, או שהוא לא רוכב כחלק מבעיה רחבה יותר של סרבול מוטורי, פחד גבהים, פחד מתנועה, שווי משקל לקוי או בעיה אחרת - ואז הרכיבה עצמה היא לא הבעיה אלא הביטוי שלה. ילדים רבים סובלים מקשיים מוטוריים שהם מקור ללעג חברתי, לבטחון עצמי נמוך ולהשמנת יתר. במקרה כזה כדאי מאוד לעזור לילד, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב".

סיגל ולדמן היא פיזיותרפיסטית התפתחותית, מטפלת בילדים בעלי קושי תנועתי, מקל ועד קשה. בעלת קליניקה פרטית, מטפלת ברחובות והסביבה.

מבימבה עד אופניים: המדריך המלא לרכיבת פעוטות

תגובות