ענישה לעומת תוצאות הגיוניות

נעים מאוד שמי דגנית, נולדתי בברית המועצות לשעבר, לזוג צעירים שהפכתי אותם להורים. לא היה להם מושג כל שהוא בהורות, או עדיפויות לחינוך, פרט לאלה שעל פיהם הם גדלו, התחנכו, והודרכו ע"י הוריהם. עד גיל שלוש, מרבית שעות היום הייתי בבית סבתי. שם ספגתי חינוך נוקשה, מלטנטי. זה לא אומר שהיא לא אהבה אותי, היא באמת האמינה שדרך חינוך בשיטת המקל והגזר תקדם אותי לחיים תקניים יותר ומתאימים לחברה.

לימים בהיות בגיל 10 משפחתי עולה לארץ. החינוך שקיבלתי בבית התנגש ולא פעם בזה שדגלו בו במערכות השונות בהם ביקרתי. גדלתי להיות אישה עם לא מעט דילמות ובלבולים מה באמת נכון לי. בעת חינוכו של בני הבכור עשיתי טעויות, חלקן הרות גורל, בגלל שימוש בכוח הענישה, השליטה וחוסר הכבוד כלפי אדם שהוא צעיר ממני.

באמצע שנות ה 40 שלי זכיתי ללמוד במכון אדלר. למדתי שפה חדשה, דרך חיים מאוזנת והוגנת. עברתי תהליך ששינה את חיי הפרטיים וחיי משפחתי. מהמקום החדש שלי אני כותבת את המאמר הזה על תוצאות הגיוניות שיכולות להחליף באופן כולל כל סוג של עונש.

תחילה נבין מה היא ענישה?

ענישה היא פעולה של אדם כלפי אדם אחר אשר ביצע עברה כזו או אחרת. עונש מקבל אדם אשר עבר על חוקי החברה בה הוא חי. אחת ממטרות הענישה היא להרתיע את מפר הכללים מלחזור ולבצע את מעשיו פעם נוספת. חוץ מזה לשמש כדוגמא להרתעת עבריינים אחרים. סיבה נוספת היא תחושת הצדק האינטואיטיבית הגורסת, שיש לפגוע בעבריין בצורה שקולה למידת הנזק שהוא גרם.

כעת נבחן את הסיבות אשר בגללן אנחנו מענישים את ילדינו:

האם הילדים שלנו עבריינים?

האם העונש שאנחנו נותנים יכול לשמש דוגמא לאחרים ולו בתוך המשפחה?

האם העונש אותו קיבלו ילדינו קשור למעשה שהם ביצעו?

אם התשובה לשלוש השאלות האלו היא שלילית, סביר להניח שהצורך בעונש נובע מתחושת הצדק שלנו: "הרצון להחזיר לו", "להראות לה מי הקובעת פה".

ענישה במקרה כזה לא תשאיר אחריה השפעה לתווך ארוך אלא תחושת השפלה וניסיון לשליטה שתישאר לאורך שנים רבות.

אז מהי האלטרנטיבה?

תוצאות הגיוניות. אדגים:

אם הילד לא נכנסת למקלחת בזמן, זמן סיפור לפני השינה יתקצר.

אם הילד האריך זמן מסך, סביר להניח שלא יספיק גם למשחק עם חבר.

אם הילד לא הכין שיעורי בית עד שעות הערב, הוא זה שיתמודד עם ההשלכות לכך מול המורה למחרת, עכשיו זה זמן להיכנס למיטה.

אוכל לספר על עוד הרבה דוגמאות.

אביא גם דוגמא אחת הפוכה:

בעודי עומדת בתור לקופה בסופר, אני מבחינה בזוג שעומד מולי. האם מחזיקה עגלה והאב מחזיק פעוט כבן שנה +

על הידיים. האבא והפעוט צוחקים, ואז הפעוט סוטר לאבא. האמא מזדעזעת ונותנת לפעוט מכה על היד. – אכן עונש. מה למד הפעוט? שעל מכות מקבלים מכות. הוא לא למד שלא מכים. האם זו הייתה המטרה?

לסיכום

אצביע על הרווח של כל הנוגעים בדבר לאחר שינוי הגישה כשמחליפים עונשים בתוצאות הגיוניות.

בבית שאני גדלתי בו הייתה לרוב אווירה של מתח, חשש מעונשים ויחד עם זאת זה ההתנהגות שלי לא השתנתה. התנהלות דרך תוצאות הגיוניות, תשרה אווירה רגועה ונינוחה בבית. הילדים יגדלו לתוך אחריות מלאה על מעשיהם. הילדים לא יחוו תחושת עליונות, שליטה והשפלה מהמבוגרים. ההורים, יוכלו להתייחס למקרה ולא לילד עצמו.

בואו נזכור: הורות היא אומנות והיא ה -תפקיד של חיינו.

דגנית דויטש גנדלר- מדריכת הורים מגיל לידה עד גיל התבגרות, עם התמחות בגיל הרך.