הורה אחד מחליט והשני רק מגבה? כך יוצרים הורות משותפת ומאוזנת

מי באמת מקבל את ההחלטות בבית?

מכירים את הרגע הזה שבו הילד מבקש משהו מאבא, והתשובה היא "לך תשאל את אמא"? או להפך, כשאמא מעדיפה לחכות שאבא יחזור כדי לקבל החלטה?

על פניו, מדובר בסיטואציה יומיומית וקטנה. אבל כשהיא חוזרת על עצמה, היא עשויה להעיד על דפוס שבו אחד ההורים הופך למקבל ההחלטות המרכזי, בעוד ההורה השני נשען עליו.

וזה לא בהכרח קשור למי דומיננטי יותר בבית או למי יש יותר סמכות. השאלה האמיתית היא האם שני ההורים מרגישים בטוחים לקבל החלטות ולשאת באחריות ההורית.

הורות משותפת היא לא רק חלוקת משימות

הורות משותפת לא מסתכמת בחלוקת מטלות כמו מי אוסף מהגן, מי מכין ארוחת ערב או מי משכיב את הילדים לישון.

היא כוללת גם את היכולת של כל אחד מההורים להפעיל שיקול דעת, להציב גבולות ולקבל החלטות באופן עצמאי.

כשאבא נמצא לבד עם הילדים והם מבקשים לצפות בטלוויזיה, לאכול משהו מתוק או ללכת לחבר, הוא לא חייב להעביר כל החלטה לאמא. הוא יכול לעצור, לחשוב מה נכון באותו רגע ולהחליט בעצמו.

וכמובן, אותו הדבר נכון גם לאמא.

למה חשוב ששני ההורים יקבלו החלטות?

כאשר כל בקשה של הילדים עוברת דרך הורה אחד, האחריות לקבלת ההחלטות עלולה להתרכז אצלו.

מצב כזה עשוי ליצור עומס על ההורה שמקבל את רוב ההחלטות, ובמקביל לצמצם את המקום של ההורה השני להוביל, להתנסות ולפתח ביטחון בתפקידו ההורי.

המסר החשוב הוא שלא צריך להיות הורה דומיננטי כדי להיות הורה משמעותי. לכל אחד מההורים יש מקום, קול ושיקול דעת משלו.

אז איך יוצרים איזון נכון יותר בבית?

1. מסכימים מראש על הדברים החשובים

כדאי לשוחח על גבולות, כללים וערכים שחשובים לשניכם, למשל זמן מסך, שעות שינה והרגלים משפחתיים. כך קל יותר לקבל החלטות יומיומיות גם כשההורה השני אינו נמצא.

2. מאפשרים לכל הורה לקבל החלטות בעצמו

לא כל בקשה של הילדים מחייבת התייעצות. כשמדובר בהחלטות שגרתיות שנמצאות במסגרת הגבולות המשותפים, אפשר לסמוך על שיקול הדעת של ההורה שנמצא עם הילדים.

3. מבינים שלא חייבים להחליט תמיד אותו הדבר

גם כאשר יש הסכמה על העקרונות, ייתכנו הבדלים קטנים בין ההחלטות של כל הורה. זה טבעי, כל עוד נשמרת מסגרת הורית ברורה ועקבית בדברים החשובים.

4. נותנים מקום להורה השני

אם התרגלתם להיות אלה שמחליטים כמעט על הכול, נסו לפנות מקום גם להורה השני. ואם אתם רגילים להעביר את ההחלטות לבן או בת הזוג, התחילו לקחת אחריות על יותר החלטות יומיומיות.

בפעם הבאה שהילדים שואלים "אפשר?"

לפני שאתם עונים באופן אוטומטי "תשאלו את אמא" או "נחכה שאבא יחזור", עצרו לרגע ושאלו את עצמכם:

האם זו החלטה שאני יכול לקבל בעצמי? האם אני מכיר את הגבולות שסיכמנו עליהם? ומה נכון לילד שלי כרגע?

כמובן, בהחלטות משמעותיות שמשפיעות על המשפחה או דורשות הסכמה משותפת, חשוב להתייעץ ולפעול יחד.

זכרו: הילדים לא צריכים הורה אחד שמחליט והורה שני שרק מגבה. הם זקוקים לשני הורים נוכחים, מעורבים ובטוחים במקום שלהם.

הורות משותפת לא אומרת שצריך להסכים על כל דבר קטן, אלא לדעת לקחת אחריות, לסמוך זה על זו ולפעול יחד למען הילדים.