נהוג לומר כי ההריון הוא אחת מהתקופות המאושרות בחייה של אישה, אבל זה נכון בעיקר כשהכל בסדר. לצערנו, בהריון לא תמיד הכל מושלם, ומעבר לתופעות הלוואי הרבות שהנשים ההרות סובלות מהן, ייתכנו גם סיבוכים שונים. הנה כמה סיבוכים נפוצים בהריון והדרכים להתמודד איתם:
רעלת הריון
רעלת הריון היא תופעה אשר מופיעה בכ-5-3 אחוזים מכלל ההריונות. רעלת ההיריון מופיעה החל מהשבוע ה-20 להריון, ובין סימניה הבולטים ניתן למנות עלייה בלחץ הדם, נוכחות של חלבון בשתן ובצקות. מסיבה זו, יש להקפיד על מעקב הריון סדיר שכולל בדיקות שתן ולחץ דם. הנשים הסובלות מרעלת הריון ייטו לסבול גם מכאבי ראש, מכאבים בבטן העליונה, מטשטוש בראייה ומעלייה חדה במשקל (של ק"ג או יותר בשבוע). רעלת ההיריון עלולה להיות מסוכנת הן לאם והן לעובר, כאשר אחד מסיבוכיה הקשים הוא אקלמפסיה – פרכוסים ואף אבדן הכרה של האם.
הטיפול ברעלת הריון – אין טיפול לרעלת הריון והיא חולפת רק עם סיום ההיריון. במקרים של רעלת הריון קלה לפני השבוע ה-37, יש צורך במנוחה של האם ובמעקב סדיר שכולל בדיקות לחץ דם ושתן תכופות, בדיקות דם מקיפות ובדיקות אולטרה סאונד, ובחלק מהמקרים יהיה צורך באשפוז של האם. במקרים של רעלת הריון חמורה יש לאשפז את האם, והחל מהשבוע ה-34 ואילך או במקרה של הידרדרות מצבם של האם או העובר, יש ליילד את העובר. במצבים חמורים מיילדים את העובר גם לפני השבוע ה-34, תוך מתן זריקות סטרואידים להבשלת הריאות.
אי ספיקת צוואר הרחם
אי ספיקת צוואר הרחם הוא מצב שבו צוואר הרחם מתחיל להיפתח ולהתקצר לפני תום ההיריון. זוהי אחת הסיבות השכיחות להפלות בשליש השני של ההיריון וכן ללידות מוקדמות (לפני השבוע ה-37). התופעה מופיעה אצל כ-2-1 אחוזים מהנשים היולדות. התסמינים המאפיינים את התופעה הם דימום מהנרתיק ולחץ בבטן התחתונה.
הגורמים – ישנם כמה גורמים לאי ספיקת צוואר הרחם, ובהם פגם מלידה, הרחבת צוואר הרחם בהריונות קודמים לצורך הפלה מלאכותית, הריונות מרובי עוברים, נזק לצוואר הרחם בלידות קודמות, הפלות טבעיות ועוד.
הטיפול – הטיפול באי ספיקת צוואר הרחם הוא ניתוח לתפירת צוואר הרחם, אשר מתבצע לרוב בשבועות ה-14-10 להריון. את התפר נהוג להוציא בשבועות ה-37-36 להריון, או במקרים של ירידת מים, צירים מוקדמים, היפרדות שליה או זיהום.
היפרדות שליה
היפרדות שליה היא מצב בו השליה מתנתקת באופן חלקי או מלא מדופן הרחם לפני הלידה. מדובר במצב מסוכן הן לאם והן לעובר, משום השליה היא זו שמספקת מזון וחמצן מהאם לעובר במהלך ההיריון. התופעה אחראית לעד כשליש מהדימומים ברחם במחצית השנייה של ההיריון, ולכן בכל מקרה של דימום, יש לפנות באופן מיידי לבדיקת רופא. בנוסף לדימום, תסמינים נוספים של היפרדות השליה הם התכווצויות חוזרות וממושכות של הרחם, כאב רחמי ורגישות בבטן.
אצל האם היפרדות השליה עלולה לגרום לאיבוד דם ניכר, לזיהום ולתסחיפי דם. אצל העובר עלולה היפרדות השליה לגרום למצוקה עוברית, לפגיעה באספקת החמצן ואף למוות בחלק המקרים.
הטיפול – הטיפול בהיפרדות השליה הוא בהתאם לדרגת ההיפרדות. במקרה של היפרדות קלה וחלקית נדרש מעקב בלבד, ללא טיפול. במקרה של היפרדות מלאה יש ליילד את העובר באופן מיידי (לעתים בניתוח קיסרי), ולעתים יהיה צורך במתן עירויי דם לאם בשל אבדן הדם.
סוכרת הריון
סוכרת הריונית היא מצב של חוסר איזון בטיפול בסוכר בגוף, והיא מופיעה אצל כ-10-4 אחוזים מכלל הנשים ההרות, לרוב במחצית השנייה של ההיריון. הסוכרת ההריונית מתבטאת ברמות גבוהות של סוכר בדמה של האישה ההרה. מאחר שהגלוקוז עובר לעובר דרך השליה, רמת הגלוקוז גבוהה גם אצל העובר ועלולה לסכן אותו. הסוכרת ההריונית משפיעה על קצב גדילת העובר ותינוקות שנולדים לאימהות עם סוכרת הריונית הם לרוב תינוקות גדולים יותר (מעל 4 ק"ג בלידה), מה שעלול להביא לסיבוכים שונים בלידה.
אבחון הסוכרת ההריונית נעשה במהלך בדיקת העמסת סוכר שמתבצעת בשגרה בשבועות ה-28-24 להריון.
הטיפול – הטיפול בסוכרת ההריונית הוא תזונתי, ובנוסף לדיאטה דלת סוכר מומלץ לאשה לעסוק גם בפעילות גופנית. במידה שהסוכרת לא מתאזנת על ידי השינוי התזונתי, האישה מקבלת גם טיפול תרופתי באינסולין.
ריבוי מי שפיר
ריבוי מי שפיר הוא מצב שבו קיים עודף במי השפיר בשק השפיר ברחם במהלך ההיריון. מגדירים עודף במי השפיר כשמדד מי השפיר עולה על 25-24 ס"מ. תופעה זו מופיעה ב-2-1 אחוזים מכלל ההריונות. הסיבוכים העיקריים הקשורים בריבוי מי שפיר הם לידה מוקדמת וסיכון מוגבר להיפרדות השליה. בנוסף, האם עלולה לסבול מכאבים וקוצר נשימה.
הגורמים לריבוי מי שפיר עשויים להיות, בין היתר, סוכרת, מומים עובריים של מערכת העיכול, תסמונות כרומוזומליות כמו תסמונת דאון, זיהום תוך רחמי ועוד, אם כי במרבית המקרים לא ידועה הסיבה לריבוי מי שפיר.
הטיפול – הטיפול בריבוי מי שפיר ניתן רק במצב שבו מדד מי השפיר עולה על 25 ס"מ, ואז מתבצע ניקוז מי שפיר.
מיעוט מי שפיר
מיעוט מי שפיר הוא מצב שבו קיים חוסר במי השפיר בשק השפיר ברחם במהלך ההיריון. מגדירים מיעוט מי שפיר כשמדד מי השפיר יורד מתחת ל-5 ס"מ. הסיבות למיעוט מי השפיר הן רבות, וכוללות מומים עובריים במערכת השתן, פיגור גדילה תוך רחמי, מומים מולדים במערכת העצבים המרכזית, הפרעות כרומוזומליות, רעלת הריון ועוד. התופעה עלולה להופיע בכל שלב של ההריון אבל היא נפוצה במיוחד בשליש השלישי.
כאשר מיעוט מי השפיר מופיע בשלבים מוקדמים של ההיריון, יש חשש להתפתחותם של מומים שונים, לחוסר התפתחות של הכליות ולהפלות.
הטיפול – מאחר שאין טיפול למיעוט מי שפיר בשלב זה, במצב של מיעוט מי שפיר קיצוני יש לשקול הפסקת הריון. כאשר התופעה מופיעה בשלבים מתקדמים יותר של ההיריון, היא עלולה להביא ללידה מוקדמת לסיבוכים בלידה כמו שאיפה של מים מקוניאליים, לחץ על חבל הטבור שגורם למצוקה עוברית ועלייה בשכיחותם של ניתוחים קיסריים. במקרה של מיעוט מי שפיר קיצוני בשלבים מתקדמים של ההיריון, הרופאים ממליצים על זירוז לידה. במקרים פחות קיצוניים אפשר להסתפק במעקב.
