הורות בעידן הסמארטפון: "ילדים היום לא מקבלים תשומת לב אמיתית"

לקבל עצות בפייסבוק, לצלם את הילד בלי הפסקה, להתפלש ברגשות אשם על כך שהילדים בוהים במסך מגיל אפס, ולא לעזוב את הנייד לרגע – ד"ר אנאבלה שקד מציגה תמונת מצב של המשפחה המודרנית
מצלמים במקום לחוות את הרגע. (צילום: פוטליה)

הטכנולוגיה כבר מזמן כבשה כל חלקה בחיינו. הטלפונים החכמים צמודים אלינו 24 שעת ביממה, הרשתות החברתיות מלוות אותנו בכל אשר נלך, והמסכים מקיפים אותנו מכל עבר. גם ההורות המודרנית עברה שינוי דרסטי וההורים של היום מתמודדים עם דילמות שלא אפיינו את הדורות הקודמים.

מכון אדלר ערך את כנס היובל בהרצליה בנושא  "תקשורת. הדור הבא", העוסק בהשפעת הטכנולוגיה על הקשר והתקשורת בעבודה ובמשפחה. לקראת הכנס שוחחנו עם ד"ר אנאבלה שקד, מייסדת ומרצה בכירה לפסיכותרפיה במכון אדלר.

הטכנולוגיה הפכה את העולם לכפר גלובלי שופע מידע, עצות ודעות. כיצד ההורים הצעירים יכולים להתמצא בין שלל האתרים והקבוצות כדי למצוא את הקול הפנימי שלהם כהורים ואת ההמלצה הכי מוסמכת?

"זו שאלה מצוינת, האינטרנט מאפשר לאנשים בעלי ידע רב שאינם מקושרים למוסדות אקדמיים או אחרים לשתף בידע שלהם. הצד השני של המטבע הוא שמאוד קל להיראות מומחה גם אם אינך כזה. כשהורים מחפשים מידע מקצועי כדאי שיבדקו את הרקע המקצועי, ההשכלתי, וניסיון המציגים. זה משהו שעליהם ללמד גם את ילדיהם. דוגמה טובה היא ויקיפדיה, אתר שוויוני ופתוח שיכול לספק מידע בסיסי ושטחי על המון נושאים, ושיכול להיות לא מדויק. אם רוצים רמה גבוהה יותר של דיוק, צריך לפנות לאנציקלופדיות רציניות יותר. בכל מקרה כדאי לגשת למידע עם חשיבה ביקורתית ולהתייעץ עם מקורות שאנחנו סומכים עליהם. המלצות גולשים יכולות להועיל, אך לעתים יש 'מומחים' שיודעים למחוק תגובות שליליות ולהוסיף תגובות חיוביות".

בעבר, ההורים הטריים נשענו על הניסיון והמידע שהועבר אליהם דרך האמהות ונשים אחרות בחמולה הטבעית. היום נראה כאילו קבוצות התמיכה החליפו את שיטת החמולה. ד"ר שקד אינה פוסלת את הקבוצות, אך מציעה לדעת להתנהל בתוכן בדרך נכונה.

"גם החמולה של פעם לא תמיד הייתה קבוצת תמיכה אידיאלית", היא אומרת. "על פי חכמת ההמונים ומפגש עם הורים שנמצאים איתנו באותה קלחת, אפשר להפיק תמיכה, הבנה ועצות טובות מעמיתינו ההורים האחרים. הדבר שחשוב לשים לב אליו, הוא לרוח הקבוצה: האם היא קבוצת קיטורים או פתרונות? האשמת הממסד או לקיחת אחריות? האם הגישה או העצות הרווחות מתאימות לאני מאמין שלי, לתפיסת העולם ולערכים שלי?".

מראית עין של חיים מוצלחים

נושא נוסף שד"ר שקד מתייחסת אליו הוא הפער בין העולם הוירטואלי ברשתות החברתיות שמתבסס על צילומים משפחתיים אידיאליים ומצגות של המשפחה המושלמת, שלא בהכרח מעידים על המתרחש במציאות.

"אחת הבעיות הגדולות של הפייסבוק היא שאנחנו עסוקים בלתחזק רושם. זה יכול לפגוע בדימוי העצמי שלנו כי אנו נוטים להאמין שכולם מדווחים אמת, ולפעמים אף להסתפק בתצוגה – אם זה נראה טוב, זה טוב. אני ממליצה לא לשתף ולא לחשוף את הילדים, הם זכאים לפרטיות ולבחור כיצד יציגו את עצמם".

"לשים גבולות לזמן השימוש גם לעצמנו וגם לילדים" (צילום: פוטוליה)
"לשים גבולות לזמן השימוש גם לעצמנו וגם לילדים" (צילום: פוטוליה)

בהקשר זה עולה בעיה נוספת: התיעוד האובססיבי שלנו את הרגע, במקום לחוות אותו כמו שהוא. הילדים שלנו, מתברר משלמים את המחיר.

"ילדים היום לא מקבלים תשומת לב אמיתית", מדגישה ד"ר שקד בצורה נוקבת. "הם מצולמים אך לא נראים, הם לא יכולים להרגיש חשובים ורצויים ומחפשים בכל מקום שיראו אותם ו'יאשרו' אותם בלייקים. ילדים חיים בעולם שבו הצורך בתשומת לב ונראות מתמלא בחפצים ובמסכים על ידי הורים שמרגישים אשמה מצד אחד, אבל מוסחים בעצמם מצד שני. במקום לחפש אישור וחיבה ממספר מצומצם של אנשים קרובים, הילדים מחפשים לייק ממספר גדול של אנשים זרים. בנוסף, צריך להציג כל הזמן מראית עין של חיים מוצלחים לכן אין מקום בטוח לעבד חוויות ותחושות לא נעימות. התוצאה היא detachment , החלשת הקשר הבינאישי, המקור המרכזי לתחושת רווחה ותחושת ערך".

למרות הביקורת שיש לד"ר שקד על התלות שלנו במסכים, היא מודעת היטב לעובדה שאין באמת דרך לעצור את הטכנולוגיה. במקום להילחם בה – עדיף להתנהל איתה בצורה מושכלת ומודעת.

רבות דובר על הסכנות שבחשיפה של הילדים למסכים. האם באמת אפשר היום לגדל ילד נטול מסכים?

"לא, אי אפשר וגם לא צריך. יש הרבה יתרונות במסכים, אבל צריך בגיל צעיר להפעיל חסימה טכנולוגית לאתרים ותכנים לא מתאימים, לשים גבולות לזמן הצפייה והשימוש, גם לילדים וגם לעצמנו ולתווך לילדים את התכנים. זאת אומרת, להקדיש זמן משותף מול מסכים על מנת ללמד, להזהיר, לפתח רתיעה מתכנים רעים, וללמד אותם ביקורתיות".