אחד הדברים הראשונים שעושה הצוות המיילד לאחר הלידה הוא להניח את התינוק על גוף אמו. בעבר לא שמו דגש על פעולה קריטית זו ונהגו לקחת את התינוק לבדיקות כאלה ואחרות. רק בתומן הוא הושב לאם. מחקרים גילו שרגע היציאה מן הרחם הוא רגע משמעותי ביותר והפרדה פתאומית מן האם יכולה להיות טראומטית. המגע הישיר והמיידי עם האם מאפשר לתינוק להתחיל את תהליך ההיפרדות באופן הדרגתי ובריא. הוא מתחבר לריח, לקול ולמגע של אמו, מה שמפחית סימנים של חרדה ומצוקה.
יש לכך כמובן השלכות על התפתחותו הפסיכולוגית של הילד. במידה והפנים את אותו חיבוק ראשוני שהעניק לו ביטחון, חום והגנה, כך הוא יוכל לחפשו בלגיטימיות גם בעתיד לטובת פורקן של לחצים ומתחים. בנוסף, השיטה של ׳עור לעור׳ מאריכה ומשפרת את שינת התינוק ואף מסייעת בהנקה ומפחיתה את הסיכוי לדיכאון שלאחר לידה.
לב אל לב
על סמך הידע החשוב הזה, הקימה מיכל קוריאט, מנכ"ל ובעלים של חברת טרנסקום גלובל את עמותת חיבוק ראשון בשנת 2004. העמותה שמה לה למטרה לחבק תינוקות שגורלם נגזר ליתמות מיום לידתם, או כאלה שנאלצים לעבור את תקופת האשפוז ללא נוכחות הוריהם. תינוקות אלה ננטשים בדרך כלל כתוצאה מסיטואציות חיים מסובכות, כגון הריון לא מתוכנן של קטינות, התמכרותה של האם לסמים, אונס או מחלה קשה.
300 תינוקות ננטשים מדי שנה במחלקות היילודים בבתי החולים בישראל. התינוקות הללו, חולים ובריאים כאחד, נאלצים לשהות זמן ממושך בבית החולים, ללא כל טיפול הורי מסור. כידוע, מצב הרפואה בארץ אינו מאפשר דאגה מלאה לצרכיהם הרגשיים של התינוקות הנטושים. לכן המתנדבות של העמותה לוקחות על עצמן את האחריות לבלות עם התינוקות מספר שעות בכל יום, מעניקות להם חום, אהבה ומגע, וכן משחקות, שרות שירים, מקריאות להם סיפורים ועוד.
הטיפול בכל תינוק נעשה על ידי קבוצה קבועה של מתנדבות, אשר מלוות אותו במשך כל תקופת שהותו בבית החולים. כך יוכל התינוק לזהות את הדמויות הקבועות כמוכרות ואהובות, בדומה לבני משפחה. כמו כן, המערך ההתנדבותי של העמותה מלווה באופן מקצועי על ידי צוות עובדות סוציאליות, האחראיות על המענה הרגשי והמקצועי המתבקש.
״אנחנו נותנים מענה לתינוקות המאושפזים לטווח ארוך", מספרת סיון אלמוז, מנכ״לית עמותת חיבוק ראשון. "רובם חולים ועל כן ננטשו. ישנם מקרים של נטישות ומסירה לאימוץ ומקרים בהם להורים אין יכולת להיות נוכחים באשפוז מסיבות שונות. למשל, אם יש ילד נוסף עם צרכים מיוחדים בבית הזקוק לתשומת ליבם, או מחלה של אחד ההורים, גמילה של האם מסמים או במקרים גרועים יותר – פטירה של האם בלידה. ישנם מקרים רבים שההורים מנועים מלהגיע לבית החולים בשל מרחק. האשפוז נקבע לפי סיווג המחלה: פגיעות ראש, מחלות ריאה ועוד. לא פעם נקבע אשפוז הרחוק מאוד ממקום מגורם של ההורים, והם לא מסוגלים להגיע כל יום. אנחנו מדברים על אשפוז שיכול לקחת שנה ויותר. האשפוז הארוך ביותר שליווינו נמשך חמש שנים".
עוד מספרת סיוון כי בעמותה מתנדבות כ-400 נשים המטפלות ב-300 תינוקות. כל מתנדבת מחוייבת להגיע פעמיים בשבוע לבית החולים למשך שלוש שעות כל פעם, כך שיש כאן מחויבות לא קטנה לכל תקופת האשפוז. "הייחוד שלנו הוא שיש קשר ברמה האישית מאחר וכל מתנדבת מטפלת רק בתינוק אחד", מדגישה סיוון. בתום תקופת האשפוז, העלולה להמשך בין שבועות ספורים לחודשים רבים, עובר התינוק למשפחה מאמצת, משפחה אומנת או מוסדות שיקומיים, כל תינוק בהתאם למצבו ולצרכיו.
ענת, מתנדבת בת 47, נשואה ואם לשלוש בנות מספרת: ״הפעם הראשונה הייתה מאוד מאוד מרגשת. לאט לאט לומדים איך לגשת לתינוק. אני יודעת מתי אני רואה אותו בפעם הראשונה אבל לא יודעת מתי תהיה הפעם האחרונה. הופתעתי לגלות כמה צריך לדעת לפני שניגשים לתינוק. זה מעבר לחיבוק. הוא צורח למשל, וזה אחרת מאשר שהתינוק שלך צורח. פרק הזמן הארוך ביותר שליוויתי תינוק נמשך שלושה חודשים. בבוקר האחרון שלי איתו, והוא נתן לי כזה חיוך כשהגעתי, שזה היה ברור שהוא זיהה אותי ונפרד ממני".
